שבנו אל גדתו הטובה,
של הנהר אותו ידענו.
להלך בשביליו הבהירים,
לשאול בזרמיו, לגלות בגליו.
רזים לצלילי דגים מקפצים.

עוטה ספסל חשכה ערפילית,
צל עצים וירח מרקדים סביבו.
עוד חמים הוא מיום שחלף,
מרכיבנו על עץ ברכיו השזוף,
כמו משיטנו מגדה אל נהר.

לדבר ולהביט אל תוך הלילה,
לתהות מה בין גוף למילה.
מכבים משאלות של יום,
ומדליקים משאלות של ליל.
ואני שוקע בעינייך המתעלפות

כמעט תם לו מימוש חלום קטן...
לילה ממהר לכבות אורותיו.
עוד רגע אנחנו מבקשים.
ירח מתרצה, פנס משתהה,
עד נחמוק לחלום הבא...