בְּאוֹתָהּ ש-ִיחָה אַחֲרוֹנָה בְּבֵית הַקָּפֶה
הַסְּפָלִים נִשְׁאֲרוּ עַל הַשֻּׁלְחָן
בְּרֶגַע אֶחָד הַכֹּל הִתְהַפֵּךְ
וַאֲנַחְנוּ הִתְנַפַּצְנוּ
שָׁמַעְתִּי אֶת רְסִיסֵינוּ צוֹעֲקִים.
אַחַר-כָּךְ כְּבָר מָצָאתִי שׁוּב
אֶת כָּל הַחֲלָקִים
הָיוּ גַּם כַּמָּה שְׁבָרִים
שֶׁנָּש-ְאוּ אֶת שְׁמֵךְ
מֻטָּלִים בְּכָל מִינֵי פִּנּוֹת
עַכְשָׁו אֲנִי מְשַׁחְזֵר אֶת עַצְמִי לָדַעַת
רוֹאֶה אֶת הַסְּפָלִים
שֶׁנִּשְׁאֲרוּ עַל הַשֻּׁלְחָן
וְאֶת אֵין-דְּמוּתִי
מַמְשִׁיךְ לְנוֹפֵף לַמֶּלְצַר.