|
אתה מוחה דמעה אובדת
מלחיי הבוערות
מחבק ומבטיח
שתחזור מהשדות
והטקס חוזר על עצמו
כמו פזמון לוויות
פוחדת לאבד אותך
במטר יריות.
כי אני לא מוכנה
לחלוק אותך
אפילו עם אלוהים.
או להתרגל שתחזור אלי
ואז תשוב למדים.
אני מתגעגעת אליך
אפילו שאתה איתי
כי אני יודעת שעוד מעט
אתה הולך
להגנתי. |
|
|
צריך לקחת את כל
האופטימים
ולכלוא אותם
בצינוק אפל במאה
השמונה עשרה.
בנאדם אופטימי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.