מבטי העיניים נפגשו. גברים סוקרים נשים סוקרות גברים סוקרים
נשים. אנחנו שני גברים בתחילת שנות השלושים לחייהם, היושבים על
הבאר בפאב תל אביבי. הן שלוש נשים שהתיישבו כרגע בצדו השני של
הבאר. חמישה מטרים, כוסות יין אדום ובארמנית בבלונד מפרידים
בינינו. שוב מפגש עיניים, שלה כחולות, היא עומדת באזור המואר
יותר של הבר, עור בהיר, שער שחור. היא מסגנלת חיוך. יש מצב.
היא מוכרת לי ממקום אחר, אולי טלוויזיה, אולי עבר. אני לא
מצליח להיזכר.

"כן", דני אומר לי, יש הבנה, אין צורך במילים רבות. באנו לכאן
גם כדי להחליף חוויות משלושת החודשים האחרונים, וגם לא. וכן,
יש מראה, לבוש נכון, שמלת ערב צמודה, אין לה שאריות גוף
מיותרות להסתיר תחת עודפי בד, העמידה משדרת ביטחון עצמי והמראה
מצדיק את הביטחון הזה.

"אמרת שאתה כותב טור כלכלי, טור של עצות פיננסיות. על מה
לעזאזל אתה כותב?"

הכלכלה היא אינטראקציה בין אנשים, כדי להבין כלכלה צריך להבין
את הפעילות של האנשים. אני כותב על כלכלה, על אנשים. מתחיל
מאנשים, בהמשך אדבר גם על עצות פיננסיות. אני מתחיל מרעיונות
בסיסיים בתורת המשחקים.

לצדה עומדת בחורה גבוהה, שער אדום שלא מגלה את צבעו האמיתי,
ג'ינס צמוד, חולצה שחורה. היא מחייכת אל שחורת השער, עכשיו
מתחילה ביניהן שיחה, אולי עלינו. זה לא תזמון טוב.

המבט שלי נפגש במבט של אחד משלושת הגברים היושבים ממול על
הבאר, שני האחרים מתמקדים באותה שחורת שער. היא מרכזת את מרבית
המבטים בפאב. השעה עדיין מוקדמת אז המקום רחוק מלהיות מלא.

הכלכלה מנסה להסביר ולנתח התנהגות אנושית, לתת אינטואיציה
לשאלה מה יקרה. לדון בהחלטות הפרטים ובתוצאות של אותן החלטות.
תמיד בסביבה אנושית. בדרך כלל תחת אי ודאות.

ויש כאן אי ודאות, האלטרנטיבה האפשרית היא לגשת. ואז מה? רצוי
להיות ישיר, "אפשר להעביר איתך כמה מילים" תהיה הבהרה נכונה של
הכוונה, אני מנסה להתחיל איתך. עבורה זו מחמאה, אני אהיה מובך,
ממתין לתשובה שלה, מקפיד על מפגש מבטי העיניים, מתעלם משתי אלו
היושבות מצדדיה, אולי לוקח לגימה מכוס היין להעסיק את אצבעות
הידיים והפה והלשון.
הסיכון נמוך, ודאי תדחה אותי באמירה אדיבה, ואז רק אי הנעימות
של המבוכה, של הפגיעה בערך העצמי כיוון שהיא לא מעוניינת בי
(גם אם תמכור לי חבר, אדע שבהסתברות רבה היא מנסה שלא לפגוע);
ודאי אחזור אל דני ונתקפל מהפאב ברבע השעה הקרובה. הרווח
האפשרי גבוה, אולי יתפתח כאן קשר, ונראית טוב, ולבושה נכון,
ודאי מדובר באישה משכילה, אני יכול לנחש את זה לפי עדינות
התנועות.

ואולי היא בכלל יפה מדי עבורי, ואני קופץ גבוה מדי, וסתם אסיים
את הערב בהרגשת מבוכה. והרי אם לא הייתה שם ודאי הייתי מוצא
עניין באדמונית, ואולי אפילו ניגש, עם מעט יותר ביטחון עצמי,
כי בכל זאת לא בה מביטים מרבית הגברים היושבים על הבר. ואני
יכול לגשת ישירות אליה, ועכשיו בקלות מוצא גם בה עניין.

ואולי הן בכלל יושבות לשיחת נשים ולא מעוניינות בהפרעה, ולא
יקבלו את הפנייה כמחמאה. אבל בכך שבחרו לשבת על באר ריבועי בו
כולם רואים את כולן זה ברור שרוצות גם להיראות, ועוד סיגנל
נוסף ואני אסיק שיש סיכוי ואגש.

בצד השני של הבאר יושבים שלושה גברים, ודאי עוברות בראשם
מחשבות דומות. האם לגשת? למי לגשת? חמישה גברים מול שלוש נשים,
זה מקנה להן יתרון. והיא, יש לה את זה, חיוך לכיווני ואני קם.

החיוך הוא סיגנל, הוא סימן שיש מצב, שמעוניינת. אני מקפיד לשדר
אותו כלפיה, להעביר לה את המסר ולבחון האם מחזירה חיוך או מפנה
מבט. אלו כללי המשחק.

תורת המשחקים דנה בכל מצב בו יש אינטראקציה בין אנשים (ולא רק
אנשים). היא דנה במקרים בהם התוצאה עבור כל פרט תלויה גם
בפעולות של פרטים אחרים (ולא רק בפעולה של הפרט).

אם גם אני וגם אחד מקבוצת הגברים השנייה בפאב ניגש אל אותה
שחורת שער אזי אין לנו כל סיכוי. היא תרגיש מחוזרת, ומהביטחון
העצמי העודף סביר להניח שתגיד לשנינו שאין מצב (ודאי שלי היא
תבהיר זאת), ואז ברור שאין טעם שאגש לאדומת השער.
לכאורה הפעולה הטובה ביותר של כל אחד מאיתנו היא לגשת אל אותה
שחורת שער - אבל אז התוצאה לא תהיה האופטימלית עבור אף אחד
מאיתנו.

אחת התוצאות הראשונות של הכלכלה הקלאסית היא שכאשר כל פרט פועל
לפי האינטרס שלו אזי התוצאה המושגת היא יעילה מבחינה כלכלית.
תוצאה זו מיוחסת לאדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית. אבל התוצאה
נובעת מהנחות רבות, רובן בדרך כלל לא מתקיימות. המושגים של שוק
יעיל ותחרותי וחופשי בדרך כלל לא מתקיימים במציאות; בתחומים
רבים המחיר תלוי בכוח המיקוח של הפרט, באחרים הוא תלוי בפעולה
של אחרים. וכאן יש שחקנים רבים, ואני רק מחכה לסיגנל הבא
ממנה.

והוא בא, המבט שלה שוב מתחבר אל המבט שלי, ואל החיוך שלי
מצטרפת תנועה איטית של השפתיים שלה. אני מעביר את האצבעות על
שפת הכוס והמבט שלה יורד לעבר היד שלי. יש סיכוי, תמיד רציתי
דמות כזו, עכשיו אני צריך לגשת. היא קמה. אני מאבד את
ההזדמנות. היא נעה לכיווני, יש קשר עין, מרחק של ארבעה צעדים,
שלושה, שניים, האדרנלין זורם, אולי גם עבורה עמדה אותה
התלבטות, והיא זו שהחליטה לעשות את המהלך.
"שלום אורי", היא מפתיעה אותי. "מצחיק לראות אותך כאן, קבענו
להיפגש ביום שלישי בבוקר."
"קבענו להיפגש?"
"אה, אתה לא מחבר, אני סיוון, למדתי שנתון אחריך בתואר שני
בכלכלה, לא זוכר? ועכשיו אני יועצת ההשקעות שלך בבנק. כשדיברנו
השם שלך היה מוכר, ועכשיו אני מחברת שם לפנים. אז להתראות ביום
שלישי, אני חייבת לזוז עכשיו."

אז אולי בכל זאת אני אדבר על כלכלה, על בנקים, ובעיקר על
אנשים, בעיקר על אנשים - כי מזה הכלכלה בנויה, ואותם גם אני
מתקשה להבין.