עטופה בזיכרונות על אושר
אך דמעות מציפות את עיניי,
הצימאון לחיים אחרים
עדיין מייבש את גרוני.
כוויות הגורל השאירו צלקות
שהזמן לא יוכל לרפא,
הלב עדיין דואב מזיכרונות
על צחוק שהפך לחיוך מאולץ.
נתלית בענפי הקלישאות, עדיין מנסה
לקטוף עלה אחד של תקווה
שיוכל לבי הנעול להיפתח
אל האושר הממתין בקצה המנהרה.
02/12/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.