|
קטע ראשון בבלוג שלי... מוזמנים לבקר...
למנה ראשונה...
וואוו... מה קורה פה?
רגע אחד אני שוכבת לי במיטה של ההורים שלי מהרהרת בקיומי ורגע
שני הגוף המנוון שלי מניע אותי אל הקופסא הקטנה המפחידה הזאת
שקוראים לה מחשב, כדי לכתוב בלוג...
ידעתי שיום אחד זה יקרה - רק לא הייתי סגורה על מתי... אני
אוהבת ליצור ואוהבת לזיין ת'שכל ולדבר הרבה... בעיקר על
עצמי... מכאן אפשר להבין שגורלי נחרץ וגם אני מצטרפת לאנשים
הבודדים והמתוסכלים שלא יודעים מה לעשות עם מילים אבודות
שמצטברות להן בקופסא העוד יותר קטנה שקוראים לה ראש...
קופסת ההפתעות שלי... תמיד אני מופתעת לגלות עד כמה היא מסוגלת
להכיל... לא משנה כמה אני אנסה לרוקן אותה מדי פעם, להשאיר
אותה נקייה, לגרום לה לא לכאוב כל כך, תמיד אני ארגיש איכשהו
שהיא בוגדת בי, או שאני בוגדת בה...
מה הגבול? כמה מותר לי להכיל בתוך הראש? מה אסור שיהיה שם? ממה
כדאי להמנע? להתחמק? אילו דברים כדאי לי לשמר? האם להאחז
בזכרון? לאילו מבין כל הדברים שיש לי בראש אני אמורה לתת להכנס
לי לתוך הלב? האם אני בכלל צריכה לנסות לפענח את המסתורין הזה
ששבוי בתוכי? ואם לא - אז למה לא? ואם כן - אז למה כן? ומה זאת
לעזאזל אהבה?!
אה כן... היי... קוראים לי טל... נעים מאוד... ואתם?! |
|
"אני עובר לכפר,
אני הולך לאכול
הרבה אפרסקים."
קומיצה ולהקת
נשיא ארה"ב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.