המילים שכבר לא נוגעות
הדמעות שחונקות
הדלתות שלא נפתחות
מבחוץ נקישות בחלונות

הראש קפא בין רגע
הלב שכואב קפא לפתע
הטעם המר מתוק לא מוצא את הרגע
לא הגיע הענן ששמר מפגע

והנשימה מחפשת את היציאה
הדמעה תקועה בין הקיר לרצפה
אובססיית השנאה התעוררה משינה
הכעס והעצב קלעו את רוחה

להבת החיים פוצעת שורפת
להב הסכין מהמגירה מחייכת
מחשבת כל היממה את הגוף דוקרת
מתוך חלום נוגעת במציאות אחרת

בין הקיר לרצפה
דמעת הכאב לכיוון חלונה
משעינה את חולשתה על דלתה
להבריח לנצח את נשמתה

חלף הגשם הגיעה הפריחה
בין הקיר לרצפה נשארה תמונתה
שם נחה לנצח עם חיוכה