דמי השקיעה נראו כמוות
אדום המים בשעה זו
כדם פרוץ
רק מחשבותי הטורדניות היכו
מיין אותנו הן אמרו
חלקנו טובות
חלקנו רעות
אבל אתה לא יכול להתעלם
כך חשבתי

מצודה של כאב
היה מנסח זאת משורר צעיר
הפיוט
הרגישות
האטימות
ראי החברה נשבר מזמן
ושבע השנים לא עוברות
אל קץ המחשבה אגיע
אך כספינה נטרפתי בלב ההרגשה
אם כי הרגש עוזר לנפש
נפשי כבר לא מבחינה בו

ארמון זכוכית
היה מתאר זאת מליצן זקן
נסתי
הלילה הוא מקום מסתור נפלא לכול
פושעים, חיות וגם מחשבות
תו, חצי תו, צליל
האם יין ישמח לבב אנוש כבר לא נמצא?
האם מוזיקה תרגש את הנפש תחליפה?
אך...
לו רק רציתי להמשיך זאת הלאה
כי אל עבר העתיד אוחז אני
אך איזהו העתיד ללא ההווה?
"חייה את הרגע" אמר הזקן לנער
"כך אעשה" השיב.