את המרבד שקלוע משיער ערוותך אני ממיסה בשפתיי בנשיקות רועדות
מגישה לשדך בלשוני פולי קפה
מכתימה את פיטמתך המזדקרת
ובלשון חומה, יגעה וכמהה אני
יורדת לאורך חזך, בטנך אל
היכל מקדשך
באה בשפתיי לנשק את סף דלתך
את המרבד שקלוע משיער ערוותך
אני ממיסה בשפתיי בנשיקות רועדות
שתינו כעת בצמרמורת רוטטת
באמצע הסתיו רועדות, רועדות
בכניעה ותשוקה אינסופית
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.