בנפול ילדי המים מרחמי המרומים
מיצרי סיאם נפתחו ליצירת העלומים.
מברשות צבועות נשמו ולועם המתבכה
מתאווה לעטינים למצוץ הלובן המפכה.

שחור מצנפת, סתום מבט מתעתע בצעדיו
כמבקש מכס שליטה לבל ימשיכה בלעדיו.
משנס דוקרן פגיע, מנקה את שחור סיביו.
וזעקת אחיו ברקע מקיצה אותו לשווא.

נמרץ בעצלותו נחרש ברעש אלמותו
על חזהו פסיק לבן כאין שני לו בדמותו.
שרוך סדוק ומקומר מבצבץ ממיצרו
כמסגיר מידע גלוי על הקרבה לעברו.

משלח מבטו אל צקצוקי הלשונות
ושרירי שמיעה זריזים פוצים שפתיים לענות.
דרבני שפמו ניעורו לחיישן את מיקומו
אט, פונה שוב אל הינק שיוסיפה לקיימו.

בעמעום ילדי הזמן ממחוגי השעונים
ירוק מבט, שחור מראה איבד לווית ההמונים.
בדד גדל בצל סיאם דוקר בלב התפאורה
נגמל משבי היניקה של ילדותו הנאורה.

ספק מבין, ספק עוד לא, אוכל בשר בניב חלב
וחומת הישרדותו נבנית שלב אחר שלב .
דאגת אמו נמוגה בציות לחוק אכזר
קשר דם בין אם לילד נהפך לנטע זר.