כשתגדל תדע שהעולם הזה,
כשתגדל אולי תבין שהמקום הזה,
כשתגדל תגלה שבעולם הזה,
כשתפסיק לחלום אולי תדע את זה...

הלב כבר לא תמים, ילד.
שנה ועוד שנה עוברת.
הכל נראה שחור בימים כל כך יפים,
וכך זה כך ואלו החיים.

כשתגדל תדע מתי
היית צריך אולי,
לשנות את הדרכים,
להשתלב עם ההולכים,
בשגרה בסוף כולנו מרוצים.

הלב כבר לא חופשי, ילד.
גם השנה הזאת נגמרת.
הכל הופך אפור, חיוכים כל כך צבועים,
וכך זה כך ואלו החיים.

כשאגדל אפרוש כנף,
אכתוב מאלף ועד תף,
את השטויות ההבלים,
שהגדולים מקשקשים,
כולכם תראו שהחיים הם מדהימים!

הלב כבר לא תמים, יודע.
אל הילדות שלי מתגעגע,
הכל נראה שחור, הימים כבר לא יפים,
אך יש תקווה - קוראים לה אנשים!