המעבר לעולם הבא, הדבר הלא מודע. שכולנו מפחדים ממנו, חלקנו
שואפים לו חלק רוצים להגיע לשקט... אולי זה טוב. צריך שקט,
סיימת את תפקידך בעולם ועכשיו אתה יכול לנוח אבל מה אם לא? מה
אם אתה לא נח? מה אם אתה נאבק וסובל? רוצה לחזור, חושב על
האנשים שאתה אוהב ורוצה לדבר ולהגיד מה אתה חושב, מה עובר לך
בראש כי אתה לא יכול להיות לבד פשוט אתה לא יכול להיות לבד
לנצח לחשוב לבד לנצח לסתום לבד, לשכב לבד, לחלום לבד, ולחשוב
לבד. אולי אתה פשוט כ"כ תרצה מישהו מהעבר מישהו חשוב אולי
אפילו סתם, להפסיק לנוח. זה פשוט כל כך מיותר להיות לבד, כל כך
מיותר. כל החיים אתה שואף (או חלק מהאנשים) להיות לבד במחשבות,
ברגשות להתייחד עם עצמך ברגעים קשים לסרב לתמיכה גם כשאתה לא
בטוח שאתה לא צריך אותה... אבל אולי עוד הרבה זמן או אפילו
קצת, לא יהיה לך יותר אף פחד חוץ ממך.
חיי נצח הם המוות הכי גרוע שיכול להיות, אתה מאבד את כל
החשובים לך וברגע שאתה מוצא חברים חדשים גם הם נאבדים לך, לא
הרבה אנשים בוגרים מספיק בשבילך כי אתה עברת כבר הכל, והדבר
הכי נורא שבאיזה שהוא מקום אתה פשוט רוצה למות, להיות לבד תמיד
שאין מישהו שכדאי לך להישאר בשבילו שאין לך כל עניין בחיים
שאתה לא מוצא מה אתה יכול להעריך בחיים, אתה תמיד רוצה למות
מתישהו בחייך אתה יודע שאתה לא רוצה לחיות לנצח אבל אתה מפחד
ורוצה ולא יודע אתה פשוט לא יודע...