אני עולה בבוקר על האוטובוס, אוטובוס עמוס של חברת אגד - הוא
מטפס בקושי אל אוניברסיטת חיפה וזה אחלה אוטובוס מרצדס מתוצרת
גרמניה.
מולי יושבת נערה בלונדית מהכרמל, אני מסתכל דווקא על הנעליים
שלה - נעלי אדידס ספורטיביות כאלו, אתם יודעים מותג צרפתי
בבעלות אלג'יראית שמיוצר בסך הכל בסין, אני חושב על זה והיא
עונה לצלצול מעצבן בסלולארי שלה - כתוב עליו "פלאפון" שזאת
חברה ישראלית, אבל המכשיר הוא סמסונג מתוצרת קוריאה. היא
מתווכחת בצעקות בטלפון עם איזה נציג שירות ישראלי של חברת
פלאפון הזאת ואותי זה לא ממש מעניין.
אז אני מתרכז במוסיקה שהנהג שומע ברשת ב' של קול ישראל, מוסיקה
מצויינת של דפש מוד, להקה מתוצרת אנגלית.
אני מנסה להתרכז במוסיקה אבל לידי עומדים כמה ערסים מייד אין
יזראל ומדברים על ההונדה היפנית שאיזה חבר שלהם קנה והוסיף לה
אגזוז לחץ הולנדי. אחד מהם ממש צועק לי באוזן - אני מסתובב
אליו מבקש שידבר קצת יותר בשקט, הוא מישיר אליי מבט ופולט צעקה
חצופה מתוצרת הארץ "למה מה, האוטובוס של אבא שלך???" |
