הצב גייס את לארה לכנופיית הציידים שלו, בבוקר אפל, סמוך למכון
וינגייט. מפקד הבסיס, לוחם שהפך לבירוקרט אך עדיין העריץ את
הצב, התקשר אליו ואמר לו שהוא חייב לראות את זה.

הצב זכה לכינוי שלו בעת התקלות מבולבלת בלבנון, כשהזדקף לפתע
ופסע בנחת אל מאחורי המחסה של המחבלים ושם פתח באש. הולך לאט
,כאילו שיש עליו שריון של צב.

הוא החל דרכו בצה"ל כמפקד מחלקה חסר ייחוד בגדוד 51 של גולני,
ואחר-כך התגלגל לשורה של יחידות עילית קטנות וסודיות, מקים
שתיים מהן, אחראי לתורת הלחימה של שלישית. הוא פיקד בלבנון על
סיור מפורסם שהביא לשינוי תורת הלחימה של צה"ל , ולהקמתה של
יחידת אגוז. בשנים שלפני הנסיגה הקים יחידה זעירה, וביחד עם
שלושה לוחמים שאיתר והכשיר, היה אחראי על צייד וחיסול של למעלה
ממאתיים לבנונים, אנשי חיזבאללה, תומכים וסייענים, סוחרי נשק
וסתם מנוולים. הם חיסלו גם שישה ערבים ישראליים שמכרו את נשמתם
לשטן, והפיקוד רצה לחסוך את עלויות המשפט והכליאה שלהם. אחרי
הנסיגה, הוא קיבל אישור מאלוף הפיקוד, להקים מחדש את יחידת
הצייד. שניהם הסכימו שלבנון תעבור במהרה לשטחים, ואין כמו כדור
במוח כדי להפוך מחבל לציוני פציפיסט. הצב שלח קול קורא למפקדי
שטח שהכירו אותו: הבו לי את הדחויים שלכם, את
האינדיבידואליסטים שלא משתלבים למרות כישרונם הצבאי. וכך הגיע
לבירור שנערך בבית-הספר לאימון גופני של צה"ל, במכון וינגייט,
בעניינה של צוערת מוזרה בקורס קציני חי"ר.

עצם העובדה שלארה הייתה צוערת בקורס הגברי והנוקשה הפתיעה את
הצב. הוא לא זכר שהפמיניזם הגיע גם לשם. גישתו הבסיסית כלפי
נשים הייתה לא לסמוך על מי שמדמם חמישה ימים בחודש ולא מת מזה.
אם תוציא אותה מבה"ד 1 , תעשה לי טובה ענקית, אמר המג"ד שלה.
היא שונה, מוזרה וקשה, יש לה יכולות מדהימות בניווט בפיקוד
ובכושר גופני, אבל הצוערים האחרים מפחדים ממנה . היא...אחרת.
אם היא תסיים את הקורס אני אאלץ לתת לה פיקוד על מחלקה בגדוד
חי"ר, עד כדי כך היא טובה. באוזניו המיומנות של הצב היו המלים
האלה שירה טהורה.

לארה עמדה לבירור משמעתי אצל מפקד וינגייט ואצל המג"ד שלה.
נסיבות המקרה הדהימו את הצב. בעת שיעור קרב-מגע, ביקש המדריך
מתנדבים להדגמה. המדריך היה בן-זונה אמיתי, אלוף הארץ בקרב-מגע
ומיומן להפליא בתורות לחימה נוספות, אבל טיפוס מגעיל במיוחד.
כשהצוערים היססו, קלט המדריך את לארה, והביע בקול את סלידתו
משילוב נשים כלוחמות בכלל, ומלארה בפרט. את בטח המזרון הפלוגתי
שלהם, הודיע לה, לאוזניהם המזועזעות של הצוערים. אז לארה
הודיעה בקולה השקט שהיא תתנדב להדגמה. נסי להכות אותי, התגלגל
המדריך מצחוק, רק תהיי עדינה איתי. לארה אמרה שהיא אף פעם לא
מכה ראשונה, אז המדריך נע במהירות לעברה, עם מכת אגרוף נבזית.
היא נעה כל כך מהר, אמר הצוער שתיאר את האירוע, לא יכולנו
לעקוב בדיוק אחרי מה שהיא עשתה...לא האמנתי שמישהו יכול לנוע
כל-כך מהר. לארה התכופפה, חמקה ממכת האגרוף, קיצרה טווח
ובתנועה אחת פגעה גם בלסת וגם בביצים של המדריך, שהוטח לקיר
ומשם, חסר-הכרה , לרצפה. אלוף הארץ בקרב מגע? התפלא הצב. עם
שבר מורכב בלסת, דימומים פנימיים וזעזוע מוח, נאנח המג"ד.
בלניאדו מעריכים שהוא יישאר מאושפז לפחות שלושה שבועות.אנו
חייבים לקיים בירור משמעתי על איך זה קרה, ואולי הוא יהפוך
לנכה צה"ל. היא צלפית טובה ? שאל הצב. ככה כזה, אמר המג"ד. בכל
מטווח ומכל טווח היא מסתפקת בכדור אחד בראש של המטרה. היא
טוענת שזה מספיק. אני חושב שיש לי פתרון לבעיה שלכם, אמר הצב,
יצא עם לארה , בגשם השוטף , אל מול הים הסוער, וגייס את לארה
ליחידת הציידים שלו.

הצב הקפיד להכשיר אישית כל צייד, אלא שעם לארה האימונים היו
קצרים ביותר. היא עלתה עליו בכל אספקט של חיילות- צלפית מדהימה
שאינה מחטיאה, נווטת עם יכולת התמצאות והבנת שטח, חסרת-פחד, לא
נכנעת, לא נשברת בכל מאמץ גופני שהעמיד לפניה.
אולי כשהייתי צעיר הייתי יכול להתחרות בה, חשב הצב בעצב.
הצב ידע שהבעיה העיקרית כשצדים אנשים, היא פסיכולוגית. עומס
נפשי כבד מצטבר אצל כל צייד, עד כדי פגיעה בתפקוד שלו. הוא
החליט לקחת אותה לטיול ארוך אל המדבר. מתוך אמון הדדי, לא לקחו
איתם מזון ומים. כל דת גדולה תחילתה בהתבודדות במדבר. הם נעו
בשעות הלילה ונמנמו ביום, והצב הצליח לדבר עם לארה השתקנית. הם
טלטלו את המודעות שלהם לדרגה גבוהה יותר, מנצלים את המחסור
במזון כדי להתרכז בנפש. לארה סיפרה את סיפורה המדהים, איך
התגלגלה ממערב-טקסס לישראל, כיצד הפכה לבודדה כל-כך , ואיך היא
מכירה את האדמה עליה היא דורכת. הצב סיפר לה על לבטיו, על
בדידותו, על חוסר התכלית הגלום בעיסוקו המפלצתי.
הצב התאהב בלארה בכל מאודו, כמי שנדבק במחלה מדבקת חשוכת מרפא.
הוא הבין שמעתה יהיו חייו מושפעים מהנערה המוזרה והיפה הזו,
ושהאהבה שלו אליה היא עובדת חיים, כמו צבע עיניים או גובה. לא
משהו שאפשר להתנגד או לשנות אותו.

באותו לילה שכבו הצב ולארה, בפעם הראשונה והאחרונה.
היא הייתה חסרת ניסיון, מפוחדת ופגיעה כפי שמעולם לא האמין
שתהיה. הצב הרגיש מגושם , מבוגר וכבד, מהסס למעוך את העדינות
השבירה שבה. סוף סוף אני רואה את הנשיות שבך, הוא אמר, והיא
שכבה שקטה ובוטחת בזרועותיו. בסוף הוא היה קשה והיא רטובה
מאוד, והם יצאו במחול העתיק, המהוסס, היפה, מתחת לאור הירח
המדברי.

למחרת הם חזרו מהמדבר, ולצב הייתה משימת צייד חדשה.
הניצוד, אוהב ישראל ידוע בשם איברהים בשאר, היה אמור להגיע
באותו לילה לבית-מסתור בשכונה הדרומית של שכם. שתי אופציות
מבצעיות הוצעו, טיל ממסוק או פעולה קרקעית של צוות התערבות
מסיירת צנחנים, אבל לשתי הפעולות היו מגרעות- פגיעה באזרחים או
פגיעה בחיילי צה"ל. הצב הציע להשתמש בצלף בודד. המאפיינים
המבצעיים היו כמעט בלתי אפשרית- הצלף היה צריך להתמקם בחשאיות
במורדות של הר גריזים, בנקודה ספציפית אחת שלה היה קשר עין עם
בית- המסתור. הטווח היה ארוך במיוחד, כמעט 1200 מטר. יש לי את
הצייד המתאים למשימה, הבטיח הצב, אבל ליתר בטחון הרים אלוף
הפיקוד מסוק באוויר.
לארה יצאה משער הבסיס שהיה פעם בה"ד 3 , התמזגה עם השטח ונעלמה
מעיניהם של אנשי התצפית. כעבור שעתיים, היא הודיעה לצב, בחמ"ל,
שהיא ממוקמת ורובה הצלפים האוסטרי מוכן. תבטיח לי בבקשה שהוא
אכן איש רע והחיסול הכרחי, היא ביקשה, והצב הבטיח. לארה המתינה
בסבלנות- התכונה הראשונה הנדרשת מצייד טוב.
כשירדו הדמדומים הגיע טנדר הפז'ו אל סמוך לבית-המסתור. הצב
יכול היה לראות הכול דרך מכשיר התצפית האופטי שחובר במעגל סגור
לחמ"ל. שלושה ירדו מהקבינה, פניהם מוסתרות. מי מהם הוא
איברהים? שאל הצב בדחיפות את איש המודיעין, אני לא בטוח , משך
זה בכתפיו. חשוך מדיי. במי לירות? שאלה לארה בקשר, הם עומדים
להיכנס לבית. בטלי, אמר הצב, בטלי משימה, אנחנו לא בטוחים ,
אבל מאוחר מדיי. מאוחר מדיי בשבילו ובשביל לארה, ומאוחר מדיי
בשביל איברהים בשאר ושני הסייענים שלו. הביצוע של לארה היה
יותר ממושלם: מטווח גדול מקילומטר, בתנאי ראות קשים, היא
שיחררה שלוש יריות בתוך פחות משתי שניות, כולל זמן הטעינה
והכיוון מחדש. הצב חישב אחר כך ששלושת הכדורים היו ביחד באוויר
,מכונת הרג אמיתית. השלושה לא ידעו מאיפה זה בא להם- מוות משום
מקום. כדור במרכז המצח לכל אחד מהם, לארה לא חסה על איש.
הצב אסף בעצמו את לארה מנקודת האיסוף המוסכמת. כל הדרך חשב מה
לומר לה, מזועזע כולו ממה ממכונת ההרג שיצר, מהניגוד התהומי
בין הנערה הפגיעה והעדינה שאהב, לבין הרוצחת קרת הרוח שיצר.
הוא חיפש משפט שיטלטל את המודעות שלה, שיגרום לה לחשוב, ושלא
תיהנה מעצם מעשה ההרג. אני, חשב הצב, הפסקתי מזמן ליהנות
מהצייד.
אבל לארה הקדימה אותו, עלתה בשקט לג'יפ האזרחי בו נסע, וביקשה
ממנו לקחת אותה לתל-אביב, לחנות למשקפי שמש. עכשיו, כשאני
רוצחת, אני זקוקה למשקפי שמש מתאימים. ואחר כך אני רוצה לנסוע
אליך הביתה, כנראה שההרג עושה לי את זה, אני חייבת להרגיש אותך
אצלי.
בכל הדרך הארוכה מערבה, חשב הצב על ריכארד ואגנר.