מביטים בטלוויזיה
איך ניו יורק מושלגת
ושנינו נבלעים בתוך הזיכרון
למקום שלא היינו
לתקופה שלא חווינו
מה שייך לנו בעצם?
גם הקנאה
עכשיו נלקחת מאיתנו
בידיים פרושות, בקול צרוד
אי אפשר להרגיש דבר
את מחבקת אותי
ואני משלים את המשפט
אולי בסוף נצליח לצאת מכאן
ניו יורק מושלגת
וכאן הכול זורם לאט
תניחי את הכוסות על השולחן
אני אביא את הבקבוק מהשידה
נשב עד שהלילה יחלוף
תוצאות משתנות בחלקי אחוזים
עד שאנחנו לא מסוגלים להחליט
מי צודק, מי לא מבין
אולי באנו מוקדם מדי בלי להכריע
אני זוכר, איך חיכיתי לך
כל סוף השבוע
ובערב שזה נגמר
יצאתי מהבית, בריצה
מנסה להשלים את הפרטים
דמיינו שאנחנו נוסעים
נוחתים בלילה
מלון זול, יושבים ליד החלון
אולי רצינו לדמיין שזה בכלל קיים
עדיין
עכשיו מביט בך
את כול כך יפה
זה יכול להרוס הכול
אני מנסה לא לקפוץ ממחשבה אחת לשנייה
מביט במסך
את מחייכת
אולי, זה אנחנו שם
ככה אנחנו מקבלים את עצמנו
בלי שכפולים, בלי סימנים
אני מנסה להיזכר
מתי חשבתי עלייך פעם אחרונה
אני זוכר שראיתי שלג בניו יורק
ואת הגוף שלך נע בחדר
רציתי לגעת
למשש
אולי לקחת אותך איתי
מביטים בטלוויזיה
ניו יורק מושלגת עכשיו
ויש אורות בחשכה
יכולנו להביט מבחוץ, על הכול
לא לגעת, רק להשתקף בחלונות הראווה
עד שהיינו נחלשים, בזמן