יש פנים שלך
במראה שמולי
אני מנסה להדביק את הפערים
בחוץ, עוד מעט מתחילה
מלחמת אחים
תביטי איך הגשם מטפטף בלי כוונה
אהבנו, שזה הרגיש פשוט
אולי נצא אל הרחוב
נקנה סיגריות ונחזור
בבית מחכים
שני ספרים שקניתי לך, ותוכנית שאת אוהבת
באמצע החורף
שנינו, כותבים כאבים
את בסיפור קצר
אני במכתבים ארוכים
אולי נבין את הבדיחה
עד שהיא תחלוף
אני מנסה להצחיק אותך
זה תמיד משתנה
מביטים החוצה
אנשים מתכנסים בבתים
שמענו את ההורים,
נאנחים מכאבים
אולי אחר כך הם הלכו
בפנים שלך
ראיתי את התגובה שלי
ואין קיצורים, ואין הפסקות
מאהבות גדולות לא ידענו להבין
עוד מעט תתחיל מלחמה
רק שנינו נסגרים בכוונה
אולי שיקרתי יותר מדי
אולי את עזבת, לפני שהיה לי סיכוי
הזמן שחלף
לא השאיר ברירה
לא יכולתי להדביק את הפער
בלי לצאת מופסד
עשיתי את כל הסיבוב
ואת אמרת, תביט בגשם
ואז תשכח
כמו ההורים שלנו
שרנו הכול בפנים
הברירה האחרונה
ואז נשארנו חשופים
לאט בסוף ניגע
אני רואה את הפנים שלך
במבטים שלי
עד שנחלוף
לא יישאר דבר
ברדיו מדווחים על מלחמת אחים
ואני מביט איתך החוצה
אולי נדביק את הפערים
אולי נעזוב הכול
לפני שיחשיך.