אל תמשכי את החוטים
אנחנו עוד נפרם
ומה אז יישאר מאיתנו?
נוכל לצייר את עצמנו
ונוכל ללכת לאיבוד
לא כל השירים שכתבנו
אומרים משהו
לא המשפטים עומדים למשפט
אם רק נדע איך, אנשים יוכלו להניח לנו
זה אנחנו שיוצרים את עצמנו במילים
ואז מוחקים הכול, כדי לא לזכור
שאין בהם שום דבר אמיתי
את הרי יודעת
לא כל אחד יכול להיות בוב דילן
אולי כדי שנמחק את עצמנו
בלי שישימו לב
גם הארץ המובטחת שלנו
מלאה כרזות, ופרשנים
שממלאים את המדבר בטלאי על טלאי
עד שהארץ מתפרקת
והם נסים על נפשם
אל תמשכי את החוטים
בסוף גם אנחנו נגלה
שאנשים בכל מקום, בכל מצב
הם דומים
ואנחנו, תמיד נרגיש בודדים בתוכם
אל תמשכי את החוטים
תביטי עלינו
גם המראות משקרות שאנחנו מחייכים
כתבנו את השירים, עד שהתחלנו להאמין
שהם שלנו
את הרי יודעת
שבמשפט נעמוד שנינו, את האשמה נישא רק אנחנו
תביטי סביבי
אין אלילים,
רק בני אדם עם תג מחיר
יום אחד גם אנחנו, נוכל לקנות אותם בפרוטות
אבל מה יהיה עלינו אז?
אל תמשכי את החוטים
אנחנו נקרע
ואיש לא יבוא להציל אותנו
תביטי סביב
הארץ המובטחת מולכדה
ושמו גדרות, שלא נברח
אף שיר לא יוכל להסביר אותנו אז
רק אנחנו נצעד לאט
אם יניחו לנו
נספיק להגיע
אולי גם אותנו, ייקנו בפרוטות
להיות כרזה או שיר שאין בו אשמה
רק אנחנו נעמוד למשפט.