הייתה פעם חלקת אדמה, ולאדמה -שני בעלים,
לאחד קראו -שלמה ולשני -סלים.

עבד בלי הרף סלים, ומהאדמה הוציא פרי נאה,
ושניהם היו מרוצים - העמל והנהנה.

היו לשלמה שני בנים וגם בת אחת -
בבוא היום יקבלו החלקה ויתחלקו בלי כל משפט.

חלפו שנים, והבנים סיימו כבר את התיכון
אחד החליט להיות מהנדס, והשני נגן סקספון.

וברור שלבת אין כל עניין לעבוד את האדמה,
נמאס לה הכפר הקטן והצר, והחיים בו בלי מעוף ורמה.

ואז סלים אמר לשלמה:" יא שלמה, אל תתעצב,
הכל יהיה בסדר, כי סלים את האדמה אוהב.

ראה, את מדם רבקה, שבעלה המסכן אהוד
הלך ללבנון ונהרג -מה הייתה עושה בלי  מחמוד?

לא איכפת לו, שאישה מנהלת, הוא מקשיב ועובד כל הזמן,
כי מחמוד נולד כבר 'פלח' והוא לאדמה נאמן.

ואם אחרי שנים רבות אללה את מדם רבקה ייקח,
מי יישאר על האדמה, אם לא מחמוד ה'פלח' ?

אז אל תדאג ואל תבכה, חבל על כל המילים,
כל עוד נשאר נאמו לחלקת האדמה -סלים."


לאדמה, שדם למענה נשפך, כדי לעבדה בזיעת אפיים,
היום יש מאהב ובעל, המרוצה שמצמיחים לו קרניים