נמען פרח
לעת ערב נסגר עלי עולמי
חושב שזה אולי לא משמעותי
מגיש עוד חיבוק ועוד מילה טובה
מנסה למצוא מקלט מידי הסערה
רואה הכל במעורפל
ואז נזכר למה
נזכר שלפרח יש סגולות
תמציות אשר מרפאות
איזון פנימי ממול רצף הזמן
תכונות של פרח אשר אצלי בחסר
הגעגוע הפנימי שבי מהטל
יושב כל היום וחושב על הפרח
לפעמים מתנתק ובורח
אבל תמיד חוזר כשנשמע הקול
כל שחסר לי אמצא בקול
ואז מרגיש שאוכל להתפתח
אך פוחד כל כך
פוחד לפגוע בפרח המיוחד
למה יש רק תחושה אחת
תחושה של לבד
אין עם מי לחלוק
שיסיר חלק כאחיזה בחוק
שיתמוך בראשי כשנובל בחושך
שיאמר לי מילים מעוררות
שתזרח השמש ותמלא אותי אור
למה לבנות ביניינים כשאפשר
להציג רגשות להראות מחשבות
לגעת ברגע האמיתי מכל
להסתכל בעיניים שמאזנות את הכל
ללחוש בשקט מילים מתוקות
שיתמלא הכח, שלא תהיה שתיקה
שיוכיח הרגש, שיגבר על בנין
אבן ומתכת הם חומר מצויין
אך טוב עוד יותר הוא בניין פנימי
חיבור אשר הרוח הופכת ביישנית
אך הפרח מעדיף בדידות
פרחים עסוקים מטבעם בודדים
אבל יש בי הכח!
האמנתי כך תמיד!
אני יודע שעסוק אתה
פרח בורר אדמה
מנביט שורשים ומלטף את השמש
עם הרוח פרחים מסתדרים
ואת הלילה בצניעות מכבדים
לכן אהבתי כה גדולה
יופי הפרח כיופי הזרימה
אך אני עץ שתול לצד נחל
חיי ארוכים כעיניים וטבעות
אם יחתכו אותי לא אוכל להסתיר
גלוי וידוע בפני המעיר
אני מקנא בפרח על חייו הקצרים
איכותו עולה על כמותי שלי
הייתי ואהיה לבד מתמיד
בחורף מאבד אני את עליי
חווה עירומות אך עודני עוד חי
בקיץ מצמיח ושומר ונותן
בסתיו את הרוח מאזן
באביב מאפשר לכוחות ללטף
בבקשה פרח הלא רואה אתה?
עוזר אני לך
אפילו על אדמתך בשורשי אשמור
שלא תנוע ותפגע בעדנותך
ומשלם על כך מחיר יקר
צופה אני ולא שותף
חלוק עמי ולא כדי שאדע
לא כדי שתאמר לי תודה
תודה על מה שהטבע אחראי
חלוק עמי כדי שארגיש
שהטבעת תפסיק ללחוץ
שהקליפה תחריש
חלוק כדי שהכובד יפסיק
שקלותך תתמזג עם לבי הרגיש
רואה אני את מסלול חייך
אני יודע שזמנך קצר
פרחים חיים רק כמה שבועות
בשבילך לחלוק רגשות עם עץ
זה לבזבז את כשרונותיך על דבר קיים
האם לא מבין אתה
נכשלתי ונכשלו כל סוגיי
אשמור על עדנותך מעונות השנה
אשמור כשתצמח ואגן כשתנוח
אך הזמן אותי מנצח בכל פעם
בערמומיותו מסתתר בין ענפיי
תאמר לי מה לעשות
שתף אותי ותן משמעות לחיי
שאדע שאני לא מבזבז לשווא
הפוך אותי לחלק ממך
שאוכל גם אני לחוות הגנה
שלא אהיה מודע לתנועת האדמה
שהחורף אותי לא יטריד
שאוכל ליהנות משמחת התמיד
קולי כה חריש כמצעד הקוצים
לא יודע אני אם דבר קיים או חלום
הפרחים מתחלפים ונשארתי עירום
עירום מכל פשע
עירום ומוכן
ישנם פרחים אשר פורחים באור
ישנם פרחים שאדמתם היא הכל
ישנם פרחים אשר מקומם הוא מכריע
אך הפרח אותו אוהב מכל הוא פרח
אשר גדל בסדקים פורח מבקעי אבנים
מעדיף הוא את סביבת העצים
גשמיותו משדרת חוסן ואומץ
הלא תעדיף אדמת כבול
אין לחקור במופלא ממך
מודעים העצים למחירם של פרחים
פרחי אבן לוחשים לעצים
לשפוט עץ בחורף כשאוגר לחישות
זה כמו לשפוט עץ תות
שגדל על מצע רקפות
לרקפת יש פקעת וחלב בתוכה
ובסגולותיה פצעים רגשיים מושיעה
והתות בחוזקו היחודי והאדיר
מטפטף אדמות כשקיעה להפציר
האם לא מגוחך הדבר
שדווקא הפרח העדין והקטון
מתגמש לו ברוח צד אל צד וחזור
והעץ האדיר נשבר לרסיסים
ובדרכו פוגע ומועך פרחים
הלא כל חיי בוזבזו לשווא
עידנים שמרתי על חלקתי
הגנתי על פרחי שיחיו
והרוח פגעה ושברה את גופי
ובמותי הרגתי את היופי ואולי את נפשי
גזעי חסון ואצמח שוב ושוב
אך את הרגע העצוב לא אוכל להפריח
רקפת השתמשי בחלב פנימיותך
הרטיבי את ליבי היבש
שלא יאכלו בי החיות
האמיני בי ולא מזלזול
האמיני ואצמח לבול עץ
אשמור ואגן ולעולם לא אפול
אהבתי אלייך כאהבת הבריאה
העצים והפרחים בינם מתלחשים
לוחשים הם על הקשר המוזר
עצים ופרחים הם אינם אותו הדבר
זו טעות, זו שגיאה, דבר זה איננו נכון
כמו שהתות שומר על הרקפת
תמציתה תרווה את ליבו היבש
הטבע אחד הוא עצים ורקפות
חלקי את סודך כדי שהזמן לא ישלוט
אני הנהר ואת הזרימה
אוהב אותך בויכוח - אוהב בחוצפה
והחרוז הנותר הוא האמת היחידה.

- יכולתי להמשיך את השיר עוד ועוד אך כמדומני שעליך לגלות את
הסוד