הוא היה החלומות שלה והוא אפילו לא ידע את זה. מאז שהוא זכר את
עצמו תמיד היה לו את האומץ והתעוזה לעשות את כל מה שהיא רק
חלמה עליו אבל הוא אף פעם לא הבין מה לעזאזל דוחף אותו.
כשבשמיים מתלכדות זוג נשמות אלוהים מחלק אותן בדרך כלל פחות או
יותר שווה בשווה וזורק אותן לעולם כדי שיחפשו זו את זה. אבל גם
לאלוהים קורות לפעמים תקלות מוזרות. הפעם, הוא פשוט יצר אותו
כדי להגשים את כל החלומות שלה, את כל החלומות הצבעוניים שהיא
חלמה אבל כל כך פחדה לממש.

היא חלמה על ארצות רחוקות אבל נשארה לגור עם אמא מזדקנת בבית
בפתח תקווה והוא נסע למזרח פעם אחר פעם. היא חלמה על מים
חמימים שמלטפים את כל גופה כשהוא שחה לקראת שקיעה במפרץ
הדרקונים בין שיני סלע מעוטרות בג'ונגל ירוק. כל מה שהיא חלמה
הוא פשוט ביצע.

הוא אף פעם לא שאל את עצמו למה. הוא ידע שזו הקארמה שלו, שאת
ליבו לוקחת הרוח. הוא מצא תמיד כוח להאמין ואז המשיך בלא לאות
קדימה.

כשהיא חלמה אהבה הוא פגש אותה בלילה מלא כוכבים. הוא חיבק אותה
עד שהירח שקע. הוא חקר את גופה באותה אינטנסיביות שבה גילה
ארצות רחוקות. כשהבין שהוא מצא את השביל הוא חדר לתוכה בתנועות
רכות ועדינות. הוא הרגיש לרגע חשוף אל הרוח בלי מחיצות, בלי
הגנה. פשוט, איך הוא עצמו מתמזג אל תוך החלום.
כשהיא חלמה על ילדים הוא החזיק את בנם התינוק.
כשהיא ביקשה ממנו לא ללכת ממנה הוא אמר לה שהוא לא יכול
להישאר. הוא הסביר לה שאלו הם חייו, שהנדודים חזקים ממנו
ושהרוח היא זו שתמיד בוחרת בשבילו נתיב. הם הלכו לראות את
השקיעה, היא בכתה והוא החזיק אותה חזק ומחה את דמעותיה. בלילה
האחרון היא חלמה איך תחבק אותו פעם אחרונה לפני שילך והוא
פשוט, נשכב לידה וחיבק אותה ברכות.

בבוקר, הוא הביט בעיניה ואמר לה שנדמה לו שהם חלמו בדיוק אותו
חלום. הוא הסביר לה שהיא לא תוכל למנוע ממנו לצאת אבל הוא ישמח
אם היא תלך לצידו. הוא ביקש להפיח בה אומץ, הוא התחנן, הוא
הבין כמה שזה קשה לה.
הוא הביט עמוק לתוך עיניה ואז כיסה אותן בכף ידו העדינה. היא
רעדה קלות. הוא עצר את עצמו בכוח. באצבע עדינה הוא כיוון אותה.
היא היססה. כשהיא פסעה צעד אחד לקראתו הוא ידע שבפעם הראשונה
בחייה היא הלכה אל הלא נודע. סוף-סוף היא כבר לא הייתה רק נערה
חולמנית. היא הרגישה איך הרוח מתממשת כמציאות. היא צעדה אל תוך
זרועותיו. הוא חיבק אותה ונתן לה נשיקה.