|
בעודני עובר ליד
האור אצלך דולק.
החלון שלך בוער.
חצי שנה כחצי שעה.
עשרים ימים כעשרים שנים.
הגעגוע לאור ולעור.
עמדנו כל כך קרוב שם על הגשר בין חיים ומוות.
מתפלא איך המדרגות לא קרסו מעומס מחשבותיי.
הבית ברחוב הראל עמד ושתק
בעוד ליבי רעם למשמע טריקת הדלת. |
|
|
חרא הקידמה הזו.
חרא.
פעם זה היה
"רוצה לבוא אלי
לשמוע
תקליטים?"
היתה אומרת "שלח
לי את האמפי
3".
היום אם אומרים
לה "רוצה לבוא
אלי לקרוא את
הסיפורים שאני
כותב?" היא
תגיד
"את הסיפורים
הקצרים שלך אני
אקרא בבמה חדשה" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.