מתוך תחושת דחיפות עליונה
החלטתי לסור לאישה שישבה ממולי.
היא לא הגיבה כלל לחיזוריי
ואף לא נענתה בשמץ של רפרוף עפעפיים
למחוות גופי ונפשי...

סברתי לתומי שהיא אולי כבדה מדיי בשבילי
או שמא אני הוא הכבד מבינינו...
בכל אופן, גמרתי אומר
להתנדף מהר ככל האפשר מהמקום,
על-מנת שלא אביא את עצמי
לכדי פאדיחה מבאסת,
שחבל על הזמן!!!

לא רציתי דבר לעצמי,
רק את עצמי לבכות ידעתי
ולא היה לי תפוח לתת
ולא נורית להריח ניחוחה,
אלא רק עלה כותרת
של כלנית שנבלה זה מכבר.

השוטר שעמד שם בפתח,
ביקש ממני להראות לו רישיון
להתחלות חדשות.
לא היה לי. הוא היה אדום מרוב כעס!

אמרתי לו, כדאי לך להיות כתום
ושיהיה לך יום כתום, כי זה מקובל היום
להתחיל לחצות גבולות בכתום
ולא בירוק או בכל צבע אחר...