החדר חשוך ושקט,
כל-כך שקט - עד שניתן לשמוע את נשימותינו.
אתה מסתכל עליי,
ולמרות החושך העז, אני יכולה להרגיש את המבט שלך, המבט החודר
של עיני הקריסטל שלך,
אט-אט אתה מתקרב אליי ולוחש לי דבר מה באוזן,
החמימות מעבירה בי צמרמורות...
כל מילה שלך מזכירה לי תפילה.
אני מצחקקת מעט ונושקת על לחייך.
אתה תופס בי ומנשק אותי נשיקה מלאת תשוקה,
אינני מתנגדת, איתך אני מרגישה שאין כללים,
איתך הכל מותר, הכל נכון והכל מתאים.
אנחנו נסחפים, אני מרגישה במין מערבולת של חושניות.
אתה מפשיט אותי, עורי הנוגה מצפה בכליון עיניים שתלטף אותו,
ואכן כך אתה עושה.
מייד אתה לוחש לי באוזני שאתה אוהב את המגע החלק והמלטף, שאתה
אוהב כל מילימטר בגופי וכי אינך מסוגל להיות לצדי מבלי לגעת בי
ולנשק אותי...
אני מסמיקה מעט ואתה מעביר את אצבעותיך בשערי החלק ונושק
לראשי.
לעתים אני מרגישה שאתה הדבר הטוב היחידי בחיי, כל מילה שלך
מעניקה לי עוד זיכרון מתוק.
המבט שלך כה מסנוור עד שאינני מסוגלת להבחין בקורה סביבי
מלבדך, מלבד היותך לצדי.
יקירי,
כאשר אני איתך, שוכחת אני כיצד לדבר,
מלבד שלוש מילים, אני-אוהבת-אותך.
שלך, אני.