ואת עיר שלי
שורפת את עורי
נושכת את אוזני
בשלכת ההסטורית שלך
כאילו העובדות הן
סוג מסויים של אהבה.

ואת עיר שלי,
האורות שלך
דולקים בעיני
דולקים אחרי
שאקשיב לסיפוריך
אלפי קולות נודמים בחושך.

ואת עיר שלי
עור שלי
עוטפת את חיי
בנשיקות החושך שלך
המעירות את המילים
מתרדמתן.

את עיר שלי
קוטפת כוכבים
הופכת אותם לפנסי הרחוב
לרמזורים הכתומים
הפועמים כמו חמניות
בשדה העור האפור שלך.
את מניחה אותם על לשוני
כדי שהמציאות שוב תתאדה
מעורי
מאורי
מעירי

29.11.05.