מזריק אותך לוריד, מכור לך עד כאב.
השחור הגדול משתלט, כמו מסך על חיי יורד.

כשנגמר לנו הזמן, מאבד אז תמציאות.
נופל לתהומות ליבך, ולא יודע אושר שכזה.

שיכור מרכות השפתיים, אני מופרע בתוכך.
חותך תבשר להרגיש חי, חותך תחיים כשהרגשות נגמרים.

קשריני בכתונת משוגעים כשאאבד אחיזה,
וכשאפול לרגלייך שפוט, הרגיני במבט.

שואף אותך עם כל נשימה, מאבד חלקים מעצמי עם כל נשיפה.
כשהמציאות מכה בחזקה בפנים, והחלום מתנפץ לאלפי רסיסים.

הנשמה קרועה מבפנים, כשבחושך יד סוגרת תתריסים.
אפלה אז יורדת והלב מדמם, על רצפה קרה שוכב ולא מרחם.

הנוחות שבבדידות והאופוריה שבכאב, לא נותנים מנוח כשמבאר כעס
אותם שואב.

קורס לתוך מחשבותיי כשדמיוני עמוס בך, אך תעלמי לך בצללי מוחי
כאשר שפיותי תימוג עם כל הבל נשימה.