לשיר את ציפורי הסתיו, את בוא הימים המאצילים
להתגלגל מנשוא כוכב אל דשאי
לשונות מעלעלים.
לאמץ ביופי וברון את גדרי השכל והמתום, למרק
הגשם בחדווה גלויה, לאלף תבנית הקסם
בפסיקת השראה בונה.
להרחיב את הפשר המצוי בהברה סגורה, פתוחה-
את לראות באור יום אותיות וכפלים, מילה כורכת
מילה עוקפת באצבעותיה, סתרי מהווים.
לשאוף את הרחוב אל בטנך
את צבעי החיות העומדים, לטלטל ללא הרף הדמיון
בשיגיונות ולחשים עתיקים.
לאמוד בלי די את ספי המשפטים לאזן
להעמיק בעושר הניתן לך בזכות המעגלים,
העורגים, הפולשים, המכילים
את החיים בקרבך. בפריחה מעודנת ביקיצה חוזרת
ונשנית-את מקימה וטווה רבבות פעלים, את אוגרת
תהליך רב בשנים. את אישה!
ואת כותבת
אף זה אינו צלול וגלוי, תלוי, כאור החמה
אף זה - דעי!
הוא חלק מתיקון עתיק למשקל הלבנה. |
