השר: רבותיי, אנחנו מתכנסים היום בכדי לדון בתקציב הממשלה לשנה
הבאה ובחלוקת נטל המס על התושבים. מי רוצה להתחיל?...

מישו: אני, אדוני השר. רק רציתי לומר שאין בדיון הזה שום טעם.
אפשר פשוט להעתיק את הפרוטוקול משנה שעברה, לומר שזה מה שהיה
היום... ממילא אף אחד לא ישים לב להבדל.

הבזבזן הממשלתי: למה אתה אומר את זה? זה לא נכון. בכל שנה
אנחנו מחדשים! השנה יש לנו 15 שרים שרוצים וולבו, 6 מהם רוצים
שנעזור להם לממן את הפיליפינית, יש לנו חברי כנסת שרוצים לעשות
גיחות חשובות לחו"ל, לאריק צריך להחליף כתרים בשיניים... הכול
חדש, וחשוב מאוד שהכול ייכנס לתקציב...

הממונה על המס: אתה צודק, הכול באמת חדש וחשוב... לכן צריך
להיות שכל ההוצאות שמתוכננות לשנה הקרובה ימומנו ע"י התושבים.
אני מציע שנחלק את נטל המס ככה: 15% ניקח מהקצבאות לזקנים, 50%
ניקח מהמשכורות של כולם, 30% ניקח ממעוטי היכולת ומהיישובים
הקטנים ואת 5% הנותרים נחלק בין שרי הממשלה, האלפיון העליון
והמשפחה של אריק.

השר: אוי ואבוי לך! מה פתאום? 5% על שרי הממשלה?! תן את האחוז
שלנו לעסקי ההיי טק הקטנים, תגיד להם שב-5 שנים הראשונות של
העסק - שלא ייקחו מהם מס הכנסה. זה הכי טוב, ממילא הם לא
מרוויחים שום דבר בשנים האלה...

הבזבזן הממשלתי: יש עוד עניין... הנכים מבקשים מימון ממשלתי
לטובת הפיכת כל המבנים הציבוריים במדינה לבעלי גישה לנכים, יש
בתי ספר שעומדים להתמוטט על התלמידים שיושבים בתוכם, בתי
החולים מתפוצצים מאפס מקום... צריך לעשות משהו.

השר: כן, באמת צריך לעשות עם כל זה משהו... תגיד להם שבשנה
הבאה המשק יהיה מספיק בצמיחה כדי לעזור להם. השנה אני צריך את
התקציבים האלה כדי לממן את הפריימריז והמסיבות הנלוות. זה חשוב
מאוד.

מישו: אתם באים לאכול סושי בהוד השרון?...