דחף של האשמות מתוכי מתפרץ
ואיני מצליחה למצוא לו זיקה.
גל אחרי גל של עשן מתנדף
ושאלה אחת בלי תשובה.
פרצוף מוכר מתוך ערפל
מוביל אותי למקום לא רצוי.
דש במכנס המסרב לקפל,
משאיר לי מקום פנוי.
להתרווח על אפס מקום,
להיפרד מכולם לשלום.
רק תנו לי את הכוח ללכת.

מאיצה בחושיי רדיפה,
ובצע זה שם הנושא.
רוגז בצער מחליפה,
העיקר שלא יהיה לי קרה.
אל תדברו איתי אלוהים,
כבר חדלתי לתור אמונות.
מה שפעם היו הפסדים,
נראים לרגע נצחונות.
להאחז בלא קיים,
להתרפק על משכב העולם.
רק אל תתנו לי ללכת.