ראי ראי שעל הקיר
מי הכי...
אוי,
מה זה משנה?
אני בוהה בבואתי
ואני לא מצליח לזהות,
הדמות מבצעת את כל שאחשק,
אך היא איננה מוכרת לי.
כבר מזמן שכחתי איך אני נראה בראי,
וכל יום שעובר הדמות נהיית פחות ופחות אני.
עכשיו הוא מחייך אלי,
פה גדול ומלא בשיניים לבנות,
העיניים מצטעפות בתוך העפעפיים
כאילו לא רוצות להראות.
הפנים מסמיקים ונהיים אדומים,
ונדמה כאילו המצח נמתח לאחור
ככל שהחיוך גדל.
החיוך זול,
אמריקאי,
מזויף.
אפשר להבחין מתי בן-אדם מאושר ומתי לא.
זה לא חיוך של בן-אדם מאושר.
מאחורי עיני השקד
מסתתר גל צונאמי ענק של רגשות
שמת להציף אותי.
אך לא...
הראי לא נותן,
חוקי הפיזיקה אינם מאפשרים זאת.
ובינתיים...
הוא מחייך, ואני בוכה מבפנים.
ונדמה כאילו הוא מנסה להזדהות,
אך לא בדיוק מצליח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.