הוא קיבל משימה להנחות אותה.
היא הייתה עיוורת הוא ראה הכל.
הוא ראה איך היא נולדה בניתוח קיסרי מסובך, הוא היה שם לצידה
כשהלכה לראשונה, כשחטפה אבעבועות רוח, כשהלכה ללמוד וגם ביום
השחור ההוא. הוא היה איתה בכל דרך שהיא.
ועכשיו, אחרי היום המקולל ההוא, הוא קיבל משימה לרדת למטה,
במדרגות העולם ולהנחות אותה מחדש.
היא לא ידעה איך להתנהג.
מאז שנולדה, היא תמיד הייתה חולה. אם זה אבעבועות רוח או נזלת
קלה, אם בלימודים או ביום השחור הנורא.
סכיזופרניה קראו לזה המומחים.
אלוהים פשוט קורה לזה ה"אני האחר" של בני האדמה.
והיא ניסתה להתגבר על זה אבל לא הצליחה. היא ניסתה באותו היום
לגרום לקולה הפנימי לשתוק לכמה דקות אבל ללא הצלחה.
הוא ניסה לדבר עם האני האחר שלה, הוא אמר לו שרק לכמה דקות שלא
יתפרץ, שלא יגרום עוול לבחורה היפה.
היא כל כך מוכשרת הוא התחנן. היא צריכה לפחות לראות את הטוב
שבעולם, את היופי שקיים סביבה.
אבל הוא רק צחק בפניו וטען שגם לו מגיע לחיות.
וג'וני ביקש ואמר רק אל תפגע במאור עיניה, כל איבר אחר יכל
לקחת ממנה אבל את עיניה, היו אלה מעוז חייה.
והיא לא ידעה למה לצפות.
כי הרי כל לילה היא הלכה לישון חולה וקמה בריאה ושוב חולה
והיא, לא מכירה את ג'וני המלאך לא ידעה במה להילחם.
ג'וני לא הצליח לעשות כלום.
ועכשיו, שנים אחרי אותו היום ההוא, הוא כאן לצידה במיטה שלה,
מסתכל על תמונות מפעם, ומבין שהוא פיספס הכל.
את חייה היא חיה עד גיל מופלג, אבל להנות מהם אף פעם לא
הצליחה. לבכות לא יכלה, לראות בטח ובטח שלא, ככה היא הייתה,
אבן נוקשה שחיה בעולם נע ומסתובב והיא לא יכלה לחוש ממנו הנאה
כלל.
אבן דומם שלא דיבר אף פעם, לא על היום ההוא ולא על האני האחר
שלה.
וג'וני, המלאך השמימי יכל רק לחוש את כאבה אבל לא לעשות דבר.
ואולי הוא הצריך הנחייה?