זרעים
החלון שלי הוא מטר וארבעים בדיוק. מדדתי. זה חבל, כי זה אומר
שיש לי מקום לשבעה זרעים בלבד.
עוד אין לי אדנית, אז בינתיים אני שומר את כל הזרעים במעטפה
הקטנה שבה הגיע כרטיס הברכה של יפתח. אני מקווה שזה יעזור להם
לגדול.
יש לי זרע של תפוח אדמה, שאותו אני מתכוון לשים בצד שמאל, כדי
שהשמש תגיע אליו אחרון. יונתן אומר שלתפוחי אדמה אין זרעים.
הוא אומר שתפוח אדמה אחד פשוט מתחלק להמון צמחים חדשים, אבל
מאז שהתחילה השנה, והחבר'ה מהמחזור התפזרו בכל הארץ, למדתי שיש
גבול לכמה חלקים אתה יכול להתחלק. אז אני מעדיף להשתמש
בזרעים.
ליד תפוח האדמה, משמאל לימין, אני מתכוון לזרוע גרניום בשביל
דניאל, הדס בשביל יואל, חיטה בשביל אלוהים וחתול בשביל אודי.
יונתן אומר שאי אפשר לזרוע חתולים, אז שאלתי אותו פעם איך יכול
להיות שאני מוצא כל כך הרבה חתלתולים בודדים בין הצמחים בגינה.
הוא אמר שזה בגלל שהאמהות שלהם המליטו אותן שם ואז נדרסו, אבל
אני יודע שזה לא יכול להיות, כי אי אפשר להרוג חתולים.
ליד החתול אני אזרע ורד אחד אדום, בשביל טלי. כשהוא יפרח אני
אעקור אותו ואשליך אותו לפח.
בצד ימין אני אזרע סיפור. הם כמעט אף פעם לא מצליחים לי,
הזרעים של הסיפורים, אבל אני חושב שהם עוזרים לשאר הצמחים
לגדול.
יונתן אמר לי פעם שזרעים אף פעם לא מצליחים, ושאני צריך להנביט
אותם קודם ואז לשתול אותם, אבל יונתן לא מבין שום דבר בזרעים,
אז אני מתעלם ממנו. אתמול סיפרתי לו על האפונה. הוא אמר שזה
טיפשי לבשל את האפונה לפני שזורעים אותה. היא לא תגדל, וחוץ
מזה עדיף לאכול אותה. יכולתי להסביר לו שהאפונה היחידה שכדאי
לגדל היא זאת שאפשר לאכול במקום, אבל שתקתי.
הרב יצחק אמר אתמול שצריך לבחור, ושלבחור זה תמיד לוותר על
משהו. בדרך כלל כשמישהו אומר משהו כזה אני בורח למחשבות על
טלי, אבל הפעם לא יכולתי, אז הייתי צריך לשבת שם ולהקשיב. אחר
כך עברתי בזהירות על הלב שלי וניכשתי, אבל אני מפחד שאולי
החמצתי זרע אחד.
בתיקיה שלי על המחשב שמור הזרע הכי יפה שהיה לי אי פעם. מאז
ששמתי אותו שם אני מחפש מים שיתאימו לו, אבל למרות שכבר סיימתי
עשרים ספרים החודש, עדיין לא מצאתי. אני מפחד שהוא ימות לי
לפני שאני אמצא.
מועד
בשחרית הראשונה של ראש השנה נמאס לי להתפלל, אז יצאתי החוצה
להסתכל על הנוף. אלוהים נעמד לי מעבר לכתף והסתכל ביחד איתי.
רציתי לצעוק עליו, אבל אני כבר לא זוכר איך צועקים, אז נתתי לו
במקום זה ורד אדום. הוא אמר שיש דברים שאני לא מבין. אמרתי לו
שהסכם זה הסכם. הוא אמר לי שזה לא היה כלול בתנאים, ולא יכול
להיות כלול.
"לא אכפת לי," אמרתי לו.
הוא שאל אותי בשקט בשקט אם אני באמת מעדיף לבחור במקומה. עשיתי
את זה פעם אחת, לאבנר, בשביעית, אז השפלתי עיניים וביקשתי
סליחה. אלוהים אמר שזה בסדר.
אחרי כמה זמן שאלתי אותו איפה הוא היה בחודשיים האחרונים. הוא
שאל איפה אני הייתי. לא היה לי מה להגיד לו, אז חזרתי פנימה
כדי להתפלל.
לא אמרתי תשליך. אלו החטאים שלי, ואין לי שום כוונה לוותר
עליהם.
אלוהים לא היה ביום השני, אבל הוא השאיר לי פתק במחזור שלי,
בזכרונות של מוסף.
נשים
היה לי חלום אתמול בלילה. הייתי בתחרות ריצה, וקו הזינוק היה
מכוסה כולו בורדים אדומים. על הדוכן ליד קו הסיום היה העולם,
מחכה למנצח. אני לא אוהב לקדש את האמצעים, אז התעוררתי והחלפתי
חלום.
בבוקר רציתי להתקשר לטלי, אבל נהייתי בוגר מדי בזמן האחרון.
לפעמים זה עצוב לי.
נזיקין
ביום שני עמדתי בקסטינה, ובחורה אחת ביקשה ממני שיחה. אמרתי לה
שכמעט נגמרה לי הבטריה, כי לא רציתי להגיד פשוט לא.
אחרי שתי דקות שנאתי את עצמי, אז ניגשתי אליה ואמרתי לה
ששיקרתי, שאני מתנצל, ושתשתדל לסיים את השיחה לפני שהאוטובוס
מגיע. זה היה הדבר השני הכי קשה שעשיתי בחיים שלי, אבל זה נתן
לי את הזכות לא לזרוק את הפנקס שלי.
אחרי הצהריים ראיתי שני כלבים מתים על הכביש לירושלים. רשמתי
את זה בפנקס, ושאלתי את האיש שישב לידי אם גם הוא ראה. הוא אמר
שכן, אז רשמתי גם את השם שלו, כדי שאני אוכל לבקש ממנו להעיד.
אם אלוהים יכול לשפוט אותי, אני יכול לשפוט אותו. הוא שאל פעם
למה, אז אמרתי לו שזה בסנהדרין י"ח - "אי לא דיינינן ליה, איהו
היכי דיין?"
הוא צחק.
אתמול אמרו שמספר ההרוגים ברעידת האדמה יעבור את השלושים אלף.
הוצאתי את הפנקס, אבל אחרי רגע החזרתי אותו. כשמדובר במספרים
גדולים, אנחנו עדיין מובילים.
כשאני אהיה גדול, אני אדאג שנוכל לשפוט אותו.
קודשים
לקחתי אדמה לאדנית שלי מהגינה שהייתה לנו בשישית. מניסיון, זאת
האדמה הכי טובה בשביל הזרעים שרציתי לזרוע. עבדתי יחף, כי
הייתי צריך להשיל את נעליי מעל רגליי.
לא חשבתי על טלי אתמול. כשהבנתי את זה, תהיתי אם יכול להיות
שהיא באמת לא קיימת, כמו שיונתן אומר.
היום בבוקר הסתכלתי בקטלוג של האוניברסיטה הפתוחה, ופתאום
גיליתי זרע מהשיחה של הרב יצחק ממש מתחת ללב שלי, מסתכל ביחד
איתי. חשבתי על זה קצת, והשארתי אותו שם.
זה הפריע לי, אז בארוחת צהריים לקחתי אפונה אחת, וזרעתי אותה
מאחורי הפנימייה. רק כדי לאזן.
בערב ראיתי חתולה שמנה הולכת על המעקה של המרפסת. היא נעמדה על
הקצה, ואז קפצה אל אדן החלון שממול. חייכתי אליה, אבל היא
התעלמה.
טהרות
כשהסתכלתי הבוקר על האדנית שלי, ראיתי שהגרניום, ההדס, החיטה
והחתול שלי נבטו. נתתי לכולם קצת מים (חלב לחתול), ובדקתי את
האחרים. תפוח האדמה עוד יגדל, אני בטוח. כמו החתול.
הורד לא נבט, וכשחיפשתי את הזרע בתוך האדמה לא מצאתי אותו. אני
מנסה לא לחשוב מה זה אומר. בצהריים מחקתי את "טלי" מהתיקייה
שלי.
לא בדקתי את הסיפור. סיפורים לא אוהבים שבודקים אותם לפני שהם
מתחילים לנבוט.
כשישבתי בלילה מול הזרע מהתיקייה, שמעתי פכפוך. הצמח הקטן בלב
שלי התנדנד לאט לאט, והוא והקובץ שרו בשקט אחד לשני. ישבתי שם
הרבה זמן, עם האצבעות על המקלדת, וראיתי איך הקובץ שותה לאט
לאט את כל מה שהיה לי בלב. כשהוא כמעט סיים הכל, הוא שאל אותי
אם אני רוצה למות. חשבתי על זה, ואמרתי לו שיש לי חתול באדנית
שאני צריך להשקות. אז במקום לקחת הכל הוא השאיר לי קצת, מספיק
בדיוק בשביל לבחור, אבל צריך לוותר על משהו. שאלתי את אלוהים
אם זה באמת מה שהוא רצה, אבל הוא אמר שהוא לא יכול לבחור
בשבילי. הסתכלתי לו בעיניים במשך הרבה זמן, ואחר כך לחצתי על
'שמור'. צריך לוותר על משהו. |