היום אני עוזבת. עוזבת את המחשבות שלי עליך. עוזבת כל מה שקשור
בך.
היום הרגשתי שממש שנאתי אותך. שנאתי כל תנועה שלך, כל מגע שלך,
כל מילה שלך וכל נשימה שלך.
כל מה שרציתי לעשות היום זה לתקוע בך סכין חדה. שתדמם. שתבין
שאני שונאת אותך. אולי בלי סיבה, אולי אם, אבל שתדמם. שתרגיש
כאב.
רציתי היום לתקוע בך סכין, אחת כזאת עם להב קטנה וידית יפה
שמצויירים עליה דברים. רציתי היום לרחם עלייך.
שאני אהיה מעליך, שאהיה יותר חזקה ממך ושתתחנן אליי.
מצידי שהכל מסביב ישרף, רק לשמוע אותך מתחנן על הנפש העלובה
שלך, על כל טיפת דם שנוזלת מעורקייך.
נמאס לי לרדוף אחריך. לא מגיע לך. אני לא אהיה אדם חלש - אני
לא אתן לעצמי.
זאת הפעם האחרונה שאני זורקת את עצמי ונותנת לך לפגוע ככה בנפש
שלי.
זאת גם הפעם האחרונה שאני אתן לך לרחם עליי או להרגיש שאני
עצובה או מבואסת בגללך. פעם אחרונה.
אני עוזבת הכל - את המחשבות שלי עליך ובעיקר את הרגשות שלי
אליך. רגשות רגעיים ולא חשובים. אני עוזבת. אתה לא תראה אותי
חלשה יותר לעולם.
מבטיחה.