ובכן... כשחושבים על זה, אז הכול נראה אחרת!
וכשמסתכלים על זה, אז רואים שהכול היה טעות!
ואני הכואבת את הרגע המותר
ואנוכי מאושרת מן הרגע האסור
פתע מבינה, שכל כולי היה כישלון אחד מוחלט, כישלון מושלם.
ברגע זה, מחפשת אני את הרגע השקט, אך אינני מוצאת אותו, מחפשת
מקום שאין מוצפים בו כשלונות רבים, מחפשת את המקום שישנם חיים
בו ולא רק ריחופים מותרים, או אסורים.
אני מפחדת, באמת מפחדת.
אינני בן אדם, חיה אני, הנוצרה על ידי האדם.
מפחדת מהחיים, מחפשת איך לברוח מהם, מפחדת מהמוות.
'מוות' - חלחלה עוברת בכל עצמותיי למשמע מילה זו.
כעת, אני נמצאת בין החיים, מפחדת כל בוקר מהזריחה המכאיבה
לנפשי לבעור. ולפני לכתי לישון, בחצות, מפחדת מן המוות שיקטוף
את נשמתי הבוערת בקרבי, ויקחני לעולמים.
ומה נותר לעשות?
אילו רק היה משהו בין החיים לבין המוות... עוד הייתי מפחדת...
מנסים להחדיר לי לראש שאינני שפויה, אך הם אינם מבינים, אלו הם
שאין בהם שפיות. הם חושבים שלאחר החיים יהיה טוב, אך אלו חיים
קלים לעומת המוות.
כולנו חיות, חיות הכלואות במעגל החיים הטורף אותנו... אחד
אחד.
אך מעגל זה לא ייגע בי, אני מחוסנת... בפחד!
סובלת את החיים על האדמה, מסכנים כולם, אני מרחמת עליהם,
שואלים כל הזמן שאלות, אינם מבינים שאין תשובות, והסקרנות
העוטפת אותם, נועצת בם את שיניה, אוכלת אותם... ונפשם סובלת.
הדיכאון מאט את פעימות הלב, אני מפחדת מן הדיכאון, אך חשה בו
כל הזמן, בגלל הפחד.

התחבר ל-'לא קיים', שם, בתוכך הוא נמצא, לא יהיה בך פחד, חפש
אותו.
חפש אותי! אני אעזור לך, אני נמצאת בתוכך. נמצאת בתוך כל
אחד!!!
חפש אותי... חלק ממך ימצא.
אני יודעת שתחפש אותי, זאת הסקרנות שדוחקת בך לחפש... אך לפני
שאתה מתחיל לחפש, הקשב לי, שנן את אשר אמרתי לך, הפנם, דבריי
יעזרו לך. כעת, מהר לחייך המפחידים, ואם תמצא אותי.
שקט לא תמצא לעולמים.