יהל אפריאט / ארץ |
מקום מרווה לקולי כיללת חתול
מאוס
ונשמה מורה לי לעצור
רגליי טובעות, סולחות למליחות
עיניו לוקחות את מה שנותר
והלב המצחקק לא ידע את פלח הנר
ארץ היוולדו
שתיקה צחה בלכלוך השממה
עיניי אותו רואות
מפוסל בקבר שמי
הרס פיו שותק שתיקת נצח
והארץ כעפר לאדמת תשוקתנו
לא ידע את את אשר חבוי באדמה
זאת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|