|
מחזיקות את הרגע
בקצות אצבעותינו.
מחזיקות את הנשימה.
שלא נבזבז שום
רגע מיותר.
אני אוחזת בעורך,
מקפיאה את תנועתי
אוחזת;
ומשחררת.
התחלנו לנשום באותו הקצב.
הלבבות שלנו
תמימים שכמותם;
הבינו מה קורה
והצטרפו למשחק.
הדופק דוהר.
הראש מסתחרר.
נגיעות של אור מציצות
מעבר לשמיכה.
מזכירות שהגיע
הבוקר.
החלטנו לא להאמין
יותר במושג "זמן".
נעלתי
את המזוודה.
סגרתי את הדלת.
השתקתי
כל ספק.
אך עדיין
רוצה
לחזור.
אל החום.
אל המבט.
ואל אותה
הבנה
חרישית. |
|
|
איזה כייף
להיגמל מכתיבת
סלוגנים
אחד שנגמל
מכתיבת סלוגנים
אבל לא מלחתום
למטה בצורה
ארוכה, טיפשית
וחסרת
פרופורציה
הוא אפילו לא
חתם את שמו,
אצילי פשוט
אצילי,...
אבל רגע, בטח
בועז רימר יודע
מי זה, הוא יודע
ה - כ - ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.