אני זועמת
על הפיכתי לציניקנית.
נשארה בי אופטימיות, אכן,
אך ויתרתי על חיי אושר ושלמות.
נדמה כי הדיכאון מאכל אותי.
כי כל פעולותי מתבצעות ממניעים שאינם נכונים.
אינני יודעת מתי הוא הזמן לעצור.
היכן החלו הדברים
שלתקופתם התאימו אך כעת הם אינם מתאימים לסיטואציה.
לפרק הזמן הזה שבו נותרתי ללא הדרכה.
במסווה.
מתי ייפסק הזרם
כיצד עלי להפסיקו.
דעי את בחירותייך
דעי מתי
אני אמורה אך הבקשות נותרות קשות מנשוא
הנני בפרשת דרכים.
חלומותיי בצד אחד
המובן מאליו באחר
המסלול הקבוע ידוע מראש במקומו
ואילו אני
זקוקה לתמיכה כלשהיא
ישועה שתגיע ממקור לא ברור ואיני יודעת מתי היא תגיע
נפשי מיוסרת מחרא שאני בעצמי יצרתי ואי אפשר להיעלם. |
