היא בטח מתעוררת עכשיו
באיזה צריף עץ מיושן
מטופח וכפרי
רוחצת פניה
מביטה במראה
הרעועה
ומחייכת לעצמה
היא יוצאת לגינה
מביטה לחמה
ישר בעיניים
וזה לא שיש עננים בשמיים
היא בודקת את עץ הלימון הזקן
מלטפת את צמח החמניה הגדול
ונושמת את היער לתוך נחיריה
היא רוקדת מקפצת
להכין את ארוחת השחר
הציפורים לה מזמרות
שיר עליז של בוקר יערות
ואיפה אני בכל הסיפור הזה?
איפה אני?

מתחיל להתחמם שם בחוץ
השמש שוטפת - קרניה נראים כחוט
היא מורידה עוד חלק
רגלה החלקה נחשפת
יחפה צועדת
את הזאב ששמר עליה הלילה היא כעת מלטפת
העשב מאוהב בה
הסוסים צמאים למגעה
והיא מתקדמת איתנה
כשהיא מתקרבת - העולם בהמתנה
הירח בשבילה נשאר עד שעת הצהריים
שוב נכנסת אל הצריף - הפעם, לנעול לה לרגליים
לטיול קטן יוצאת
עם סל מקש וסרט לשיער
ואיפה אני נכנס בכל הסיפור הזה?
איפה אני שם?

נחל כחול זורם
כאילו לרגליה צמחו שם הסלעים
עליהם היא פוסעת כדי לחצות לצד השני - אל מעבר להרים
כמו תמיד גלים נוגעים בה
מתנפצים ברוגע על פרק קרסולה
סנדליה מכירים כבר את הדרך
עוד מעט הם יעברו ליד המערה
צמרות עצים רוכנים אליה ואומרים הם לה "שלום"
והרוח היא שדואגת להחזירם חזרה למקום
על גבעה ירוקה כעת היא תטפס
שם על הפיסגה היא תתרפס
על עשב דשא רך נעים
ובצדדים שבילי פרחים.

ואיפה אני נמצא כעת?
מה המרחק של שנינו, ביננו כעת?

האופק מסמן לה בצבעיו
לחזור לצריף היא עכשיו צריכה
שובל אדמדם נוגע בעננים קלים פרוסים
ולא עמוד עשן ולא ענן לבן ילווה אל ביתה
כי אם זמיר מעופף יקדמה בזמרה
ערב בא
אין סביבה חושך - רק אפלה דלילה
הכל נראה שונה בזמן הזה
גם השביל לצד המערה
תנים מייללים
ארנב נדחק למחילה
צצים הכוכבים
השמש כבר נפרדה
בצעדים קלילים יורדת מהגבעה
הנחל עוד זורם שם
הסלעים נצבעים לבן בוהק וזוהרים בשביל הנערה הרצה בחשכה
היא עוצרת רק לרגע
אוחזת בענף גאה של עץ נמוך
מעבירה ממשקלה ונשענת לרגע על ידה
ובוחנת בענייה החומות בסקרנות תמימה השמורה לילדות קטנות
את המשך פסיעותיה הקלילות
על האדמה הרכה
הזמיר עוד שר סביבה
לרוץ ריצה קלה היא ממשיכה
והטבע שסביבה בוהה בה ועוקב אחר הנערה מבעד לאפלולית החשכה
ואיפה אני נמצא?
איפה אני איתה?

הדלת כמו נפתחת מעצמה
אבל זו רק הרוח שמשדרת ת'תחושה
עצים להסקה היא כבר אספה
בחום האח המלטף גופה היא מוצאת שם מנוחה
על מרבד אדום שוכבת שרועה וכה יפה
לא גמורה - אלא מסופקת
מסדירה נשימתה מהריצה
כוס היין שהכינה מגרדת את ידה
אדום היין
אדומה הלהבה
נערה בשמלת קרעים שחורה מותחת על מרבד אדום את רגלייה יחפה
עוצמת עונייה
נושכת שפתיה
חלון קטן שקוף מעליה
ובו הנוף מביט דרכו עליה
היא נערה לבדה - אבל בהחלט לא בודדה
עוד יום חדש חלף לו
לילה נשאר להעביר פה
ומחר בוקר נוסף יעלה לו
סוסה גוערת שם בחוץ
"לילה טוב" היא מתכוונת להגיד לנערה וגם לסוס

ואיפה אני בתוך העלילה?
איפה אני בכלל?

נשאר לי רק להמשיך לחלום על אותה הנערה?
האם קיימת היא, או שדמות דמיונית היא ובטירופי רק שזורה?
היכן היער הקסום המטפל לי בינתיים באותה נערה יפה?
האם אגיע אי פעם לביקור בשטח צריפה?
האם כל הטבע שדואג לה הינו רק אגדה קסומה?
האם אני והיא... אי פעם אהיה איתה?