בלילה אחד שמחה, תקווה ואמונה התחברו עם עצב ושברון לב שלא
ניתן להקהות.
אתה זוכר את הלילה הזה?
עמדנו בכיכר קראנו בשמחה והייתה אמונה בלבנו, אמונה כל כך
גדולה, שהיה אפשר לחשוב שהשלום הוא לא עוד חלום, הוא פה והוא
מאוד קרוב, כל כך קרוב שאפשר לראות אותו בעיניים של אנשים,
בחיוך של ילדים תמימים, בחיבוקים חסרי משמעות ובעיקר בך, בברק
הנוצץ בעיניים שלך שנותן תקווה והרגשה חמה ומלטפת, אותו מבט
שאני לא יכולה להסיר מזיכרוני.
שלוש יריות, אותם שלושה כדורים שחדרו ללבך, שלושה כדורים שחדרו
ללב המדינה.
אותם שלושה כדורים שקרעו את עורך, שקרעו את תקוותינו, את
אהבתנו, את הלאומיות, את הערכים, את המוסריות, את האמונה
שהשלום עוד יגיע ושהכול יהיה טוב. הם קרעו את החיוך שלך, את
המבט החם ואת אותן העיניים הנוצצות שלך שאיתן הכול נראה יותר
טוב ואופטימי.
באו איתך לגן עדן עוד עשרות נשמות אבודות, נשמות שמחות בעלות
תקווה, שבלעדיך הן לא היו יותר אותן נשמות.
האור שבחייהן, אתה, כבה ובלי אותו אור הן עיוורות, אובדות
עצות.
הדרך הנכונה איננה הייתה עוד נכונה בלעדיך. האבנים הצהובות
נעשו שחורות, ואיתן אותן נשמות.
הימין והשמאל התנגשו זה בזה, שרר כאוס, איבדנו את הצפון.
צריך אותך פה איתנו. השלום מחכה לך, השלום מחכה לנו, הוא מחכה
לעיניים הנוצצות שלך והוא מחכה לחיוכים התמימים של הילדים
ולחיבוקים חסרי המשמעות.
אולי הוא מתחבא פה איפשהו, אותו שלום הבלתי נגלה לעין, שכל כך
קשה לנו למצוא.
רבין, נלחמת בגבורה על השלום; גם אם שילמת בחייך, עשית שינוי
רב יותר ממה שתוכל לתאר.
עכשיו אתה יכול לנוח, להסתכל עלינו מלמעלה ולהדריך אותנו
לשלום, להוביל אותנו לאותן אבנים צהובות, לדרך הנכונה.
חבר, אתה חסר.
"אני הולך לבכות לך, תהיה חזק למעלה..."