- שני בתי-קברות  מלאים פציינטים שלי! התבדח סבי.
   מלבד הארוחות הגדולות שארגנה סבתי, להידוק קשרים עם
השלטונות, לא הגיעו רבים לבתינו. מדי פעם קרוב משפחה, אורח מן
העיר הגדולה. אפילו האיכרים העשירים או נכבדי הכפר, שהרגישו
מספיק בטחון לקבוע פגישה חברתית עם "האדון רופא", הקדימו לישון
והשקימו קום, לפקח על נחלותיהם.
 המולת הכפר התפוגגה עם לילה. ללא חשמל, טלפון, ורדיו, בילינו
לילות ארוכים, לאור מנורות נפט, במשחקי-חברה, וסיפורי מעשיות.
עדיף לשמוע סיפור קשה לעיכול, מלבזבז חיים מול מסך מרצד, שרמתו
השכלית יורדת משעה לדקה. במקום להרים את העם לרמה תרבותית,
מורידים את התרבות לרמת העם.
גחלים דועכים-גוססים באח, להבת מנורת הנפט מתלבטת, מלקקת
ומשחימה, בלשון שובבה, את פני הזגוגית העגלגלה, בפיח, שהעוזרת
תצחצח מחר עם עיתון, המפאר הצלחות המפלגה הקומוניסטית.
וזה אחד הסיפורים, שהיה חביב במיוחד על סבי.

  חושך, שמי כוכבים מאירים את דרך האפר. אוויר נקי ושלוה.
הכלבים מחרישים, מכירים אותו. ה"אדון רופא". הולך ברגל,  זה
קרוב. לא מטריח את העגלון. אף לא באופניים.
זה אופה הכפר:  חום גבוה, הכרה מעורפלת, הקאות, התייבשות.
מהרהר,מחפש מילים, להסביר לאישה המבוהלת,  שמלאך המוות ליד
מיטת הגוסס. אפילו אם עתידו גן-עדן, שעותיו ספורות.
- אהובת נפשי... כרוב ממולא... הונגרי... עם שמנת... התפרץ
לפתע האופה, ונרדם, חיוך מאושר על פניו הלוהטים.
- מה לעשות "האדון דוקטור"? שאלה, בעינים אדומות.
חיבב אותו. אין לו שני באפיית רולדה צוענית עטופת בצק. לא
יבש, שרוף, או נא, תמיד במידה הנכונה, נמס בפה. שמח לעזור,
לשרת, ומסרב, בתוקף, לתשלום  "המאדון רופא". הציל את אישתו
בלידת-עכוז של בן הזקונים.
   
- תני לו כרוב ממולא, כמו שהוא אוהב, פסק... (הפור נפל, השמיים
ממתינים, אין מה להפסיד. בקשה אחרונה של נדון למות.)
- תודה "האדון דוקטור", תודה. אני מכינה לך כרוב ממולא, אהובי,
לחשה לאוזנו הקודחת. שפתיו הסדוקות התרחבו בחיוך מעונה,
ונשימתו הכבדה נשמעה רגועה יותר.
בבית, נכנס למרפאה ורשם ביומן, תאריך, שעה, גיל  ושם: חום,
לחץ דם, ושאר תסמינים, המחלה קטלנית. הוסיף בחיוך מר: "בקשה
אחרונה: כרוב ממולא, עם שמנת, בסגנון הונגרי".
השעון הפנימי האיר אותו בשש בוקר, שנייה לפני קריאת הגבר.
התרחץ והתגלח, עם מי דוד נחושת קטן מעל כיור, שהתקין בחדר
השינה.
 ויצא למטבח. המשרתת הסיקה תנור ברזל יציקה רב-להבות, הגישה
לשולחן קומקום קפה שחור, וכד חלב טרי קוצף-רותח. נראתה
במצוקה:
- "האדון דוקטור", העיזה בהיסוס, משסיים את הלחם הטבול בקפה,
וניגב את הפרורים מעל שפמו, אשתו של האופה יושבת בחדר ההמתנה.
- ישנה פה בלילה? קשה לקרוא את תווי פניו. עכשיו חתומות כשל
שחקן פוקר. רפואה טרם הפניצילין. דיאגנוסטיקן מעולה.  מפתח
הדלת, במבט אחד, היה קובע את טיב המחלה. זה לקח שנים. שלוש
שנים, סיביר, בשבי הרוסי, עם כל גדוד הרפואה האוסטרו-הונגרי,
עד סיום מלחמת העולם, שתקרה בעתיד,"הראשונה". המשך, בקרב
הכפריים הקשוחים, הדתיים, שהשלימו, וידעו שמלאך המוות ישיג
אותם באחד הימים: בסופת שלג, בסוס מתפרע, בקדחת, בגזר-דין שבחר
האל, הגורל, ומעכשיו גםהמפלגה. לאיכרים אין קרחת ואין כאב ראש,
רק לרכרוכיים והמפונקים, הם הולכים ראשונים. הרופא? מעקב את
מלאך המוות. אם הצליח מה טוב. לו האחריות, ההחלטות הקשות,
לפעמים זיק של תקווה, לפעמים נס. חייב דין וחשבון למחמיר
בשופטים, למצפונו. אחרי הרופא רק הכומר: קטולי,
יווני-אורטודוקסי, פרווסלאבי. כולם חברים שלו, הכומר צריך רופא
, רופא לא צריך כומר, רופא יהודי, היה בגיהינום של סיביר,
וחזר, אחרי השואה, בה שרפו את כל משפחתו, לא יאמין גם בגן
עדן.
חונך לסדר, הכול רשם ביומן. ועדת חקירה? איזה מפקח יבלע אבק
בעגלה מרסקת עצמות, או ידחוף אותה, בבוץ עד הברכיים, בגלל איכר
שהתפגר, מסריח, בסוף העולם, מקום המתאים לרופא יהודי.
- לא אדון דוקטור, חיכתה בחוץ, נתתי לה להיכנס כשהוצאתי את
הפרה,
- בעלה חולה. לא מפרטים למשרתת, גם כך יודעת יותר מדי, אבל גם
הסקוריטטה (משטרה חשאית) לא יוציא ממנה מילה. אין היום נאמנות
כזאת.
   - נראתה בסדר...
- (בטח נפטרה ממנו, חשב, ועוד כרוב ממולא, עם שמנת. לא היה לו
סיכוי. סיים בנחת את ארוחת הבוקר, שטף את הפה, ויצא אליה, בוחן
את שעון הכיס: שש וחצי.
- בוקר טוב אדון דוקטור, קפצה מן הכיסא.
- בוקר טוב... לא נתנה להשלים את הברכה
- אדון דוקטור, התפרצה בעיניים בורקות, נתתי לו כרוב ממולא,
בכפית , כמו לתינוק. בארבע בבוקר, קם, התרחץ, נכנס למאפיה,
כאילו כלום לא קרה. עובד כמו שור. הבאתי לאדוני לחם טרי.
- ידעתי שיתגבר...
- תודה אדון דוקטור, אנחנו אסירי תודה, בדמעות של אושר
בעיניה.
- דרישת שלום... יצאה מן החדר, מרחפת.
הרופא נכנס למרפאה ורשם ביומן, תאריך ושם: האופה, חזר לאיתנו,
בפחות מ-12 שעות. הכרוב הממולא, עזר.
 בלילה, שני הכלבים השתוללו על יד השער. המשרתת הכניסה את בנו
של הקצב:
- אדון דוקטור, לחש בקול צרוד... אמא מבקשת... אם יש לך זמן
לבוא, אבא מאוד חולה. הרופא כבר היה בפיג'מה. הקצב היה הר אדם,
כיאה לגבר הנאבק עם פרה במשקל 800 קילו. לא היה חולה מעולם...
- מה קרה?
- קודח מחום... לא היה טעם לשאול מה חומו, מד חום היה רק
לרופא, לכומר אולי למהנדס תחנת הקמח. מקיא, משלשל, אין לו כוח
לקום מהמיטה
- ממתי?
- סגר את האטליז בצהרים ונפל למיטה...

   נכנס לחדר המרווח, בפינה, על ארונית הלילה, מנורת נפט.
הקצב שכב מחוסר הכרה, גופו האדיר מקובץ בכאב, כערמת סמרטוטים
של מקבץ נדבות.
- אדון דוקטור, מה לעשות?
- מה כואב? מה דיבר? לא יאמר לה שאין מה לעשות.
- כלום, אדון דוקטור...
- ביקש מים, אוכל?
- כלום, אדון דוקטור...
- הוא אוהב כרוב ממולא?
- מי לא? אדון דוקטור.
- תני לו כרוב ממולא בסגנון הונגרי. (כל הכפר כבר שמע שזה עזר
לאופה)

למחרת בלילה, שני הכלבים השתוללו על יד השער. המשרתת הכניסה
את בנו של הקצב.
- איך אבא מרגיש?
- נפתר, אדון דוקטור... אמא ביקשה,  צריך תעודת פטירה בשביל
ה"אדון כומר"..  
- בטח, קבל השתתפותי בצערכם... מילא את תעודת הפטירה, ושחרר את
הנער. רשם ביומן שם: יוסף גורטל, קצב, נפטר היום... תאריך,
בגיל 38. אבחנה: קדחת לא מוגדרת, טיפול זהה לטיפול באופה. בכול
זאת, נפטר. מה שטוב לאופה לא טוב לקצב.