אני רוצה להיות מיוחדת. שיחשוק בי, שירצה לצלם אותי, שירצה
לצייר אותי, שירצה להסניף אותי, לעשן אותי, לבלוע אותי. שתהיה
לנו שפה משותפת-מופרדת משל העולם. שנאהב לדבר בה מול אנשים
אחרים. אני רוצה שנשאיר אותנו בסוד, שנהנה מהספק שמישהו
יודע/לא יודע. שנעביר ליטופים מתחת לשולחן, או בחטף, או
במקריות מלאכותית. שנחביא חיוכים שרק אנחנו נבין אותנו.
אני רוצה שישרוט אותי ולא ייתנצל. שינשוך, שיתמיד, שיתבייש בי,
שיהיה גאה בי. שיציג אותי לראווה כאילו אני הצעצוע החדש שלו.
שיאהב אותי בידיים שלו, ברגליים שלו, באצבעות כולן ! בפלאשים
שלו, בשרטוטים הנישנים וחוזרים שלו. שיכתוב עלי וישיר עלי
ויחשוב עלי - ויחייך. שאני אהיה הסיבה שלו לקום בבוקר. שיתבייש
להסתכל, וירצה לתת, וימות לקבל. שידלג מאושר אחרי מגע חשאי,
ויסמיק לנוכח שאלות העוברים ושבים.
שיסתכל מבעד לחלון בבקר, בלילה, ובין ערביים, וירגיש שטוב.
שישתגע ממני. שישגע אותי. שישנא אותי, שיצעק עלי - ואז יחבק -
מתנצל. שיאהב כל חלק בגוף שלי. שיהיה עדין, אלים, מתחשב
ושתלטן. שיעבור עלי בעיניים שלו בלי להראות שום חולשה. שיתכרבל
בתוכי, ויהיה לי כרית, ושמיכה ומזרון וסדין ווילון. שיהיה אדום
ושחור וורוד, וכחול וסגול וצהוב.
שילטף את השפתיים לי. שייתחרט על הרגע בו הכיר אותי. שיהיה
חולה פעם בחודשיים ובריא פעם בשנה.
שידליק לי את הסיגריות. שישבור לי אותן - ויזרוק אותן לפח.
שיתמכר אלי. שיבחר לי מתנה מרגשת ליומולדת. שיאהב את אמא שלי,
וירשה לי לא לאהוב אותה אם צריך.
שיהיה אדיש אלי ואל כולם, ופתוח רק אלי. שידע לגעת בי. שידע
לגרום לי לחייך ולבכות ולכעוס ולהרגע. שידע להרוס לי את היום
וידע לתקן אותו.
שידע לבשל, או לפחות אמא שלו.
שיתגעגע אלי, שיתקשר כבר.