מאיה הייתה ילד שקטה מאוד. היא קמה כל בוקר ב-6 כדי לשמוע את
ציוץ הציפורים ולהיזכר בחלומה האחרון.
היא שתתה את השוקו שלה עם שתי כפיות קקאו ושלוש כפיות סוכר
חום. מתוק מתוק כמו שסבתא נהגה להכין לה כשהייתה קטנה. לאחר
ששתתה את השוקו שלה הייתה הולכת לחדרה ושמה על עצמה ג'ינס ישן
וגופיית בטן, כזאת שמראה את הפירסינג שלה בפופיק.
היא הייתה מן ילדה שקטה וחמודה שעוד לא נכנעה לחוקי המבוגרים.
כל בוקר אחרי שהתארגנה הלכה לבית הספר. הייתה לה אפשרות ליסוע
בהסעות אבל היא לא אהבה לשבת באוטובוס צפוף עם ילדים מהשכבה
שתמיד מציקים לה. היא אהבה להסתכל על הילדים שהולכים לגן ועל
האנשים הבודדים שמוליכים את הכלבים שלהם בפארק. כך הייתה הולכת
במשך 20 דקות דרך הפארק העירוני עד הכיתה שלה, ט8.
כל בוקר נכנסה לכיתה וברכה לשלום את חברותיה עם חיוך כזה חמוד
שמורח את הליפסטיק הוורוד שלה ומבליט את השיניים שרק לפני שנה
עברו יישור אצל האורטודנט. אז הייתה נוהגת לספר להם על
חלומותיה, על הדיסק החדש שקנתה או על הקליפ של מרלין מנסון
שלתדהמתה ראתה באמטיוי.
כשנכנסה המורה והתחיל השיעור התחילו הבעיות של מאיה. הפרעות לא
היו חסרות לה ושיעורי הבית לא היו בסדר העדיפויות שלה.
השעמום היה החבר הכי טוב שלה כך שהייתה צריכה להמציא לה
פתרונות להעברת הזמן. זה התחיל בצביעת עטים וקלמרים בטיפקס או
בניית קוביות מסלוטייפ. אחר כך זה עבר לכתיבה ביומנים, ספרים,
שולחנות וקירות. כשנמאס לה מכל זה היא עברה לשחק עם הסכין
היפנית שלה. הכחולה החדה שמצאה בחדר של אבא. היא חרטה כל מני
סמלים שהמציאה על היד ולפעמים ציטוטים משירים שאהבה. כשנעלמו
יצרה חדשים.
בהפסקות תמיד הייתה הולכת לעץ שמאחורי הקיוסק. זה שכולם היו
יושבים לידו ומעשנים, מדברים או סתם הולכים מכות. מאיה לא
עישנה, היא לא נגעה בסיגריות. היא רק הייתה יושבת, מדברת או
סתם הולכת מכות.
בסוף היום הייתה הולכת את כל הדרך מהפארק לחדרה שם הייתה
מסתגרת למשך היום ושומעת פינק פלויד. כשסיימה לשמוע אץ שלושת
הדיסקים שהיו לה הייתה מעבירה ליהודים, פנטרה, דרים ט'יאטר או
לאיזה דיסק שלקחה מאחיה הגדול. בזמן ששמעה אותם הייתה בדרך כלל
כותבת, מציירת, עושה מדיטציה או סתם בוהה בתמונות של דאפי דאק
שתלויות בחדרה. היא אהבה את דאפי דווקא בגלל שכולם שנאו אותו.
לאחר מקלחת וארוחת ערב קצרה מאיה הייתה שוכבת במיטה ומעבירה
לדיסק של ניל יאנג. משהו בקול שלו הרגיע אותה. היא העדיפה לנגן
במקום לבהות בתקרה החשוכה אבל היא לא ידעה לנגן על שום דבר חוץ
ממפוחית הפה שגנבה בשוק. אז במקום היא חיבקה את הדובי שלה, זה
שאבא קנה לה כדי שלא תגלה למה אמא בוכה כל לילה.
היא העדיפה את חום בובת הפרווה שלה על פני חום גוף, למרות שלא
הייתה חסרה לה אהבה שכוללת את הצד הפיזי והרגשי, הרי כל יום
כמעט הייתה מדברת עם מישהו אחר בטלפון שהזכיר לה כמה הוא אוהב
אותה וכמה הוא נהנה בפעם הקודמת שנפגשו . אבל לדובי שלה היא
יכלה לתת כמה אהבה שחפצה לתת בלי הסיבוכים שבקשר. הוא היה
פסיבי. כשחיבקה אותו הוא היה נשען אחורה ולא הגיב. כשזרקה אותו
הוא נפל על הרצפה ונשאר שוכב שם. כך הייתה נרדמת כל לילה עם
ניל והדובי שלה, חושבת על השיטה הכי טובה להכיר מישהו חדש ועל
השיטה הכי יעילה לשלוט בחלומות.
כזאת הייתה מאיה. ילדה קטנה ושקטה שניסתה לשמור על פרופיל
נמוך. כנראה שזה לא כל כך הצליח לה ואף אחד לא ניסה באמת להכיר
אותה. היו לה הרבה חברים ואנשים שרצו לעזור, אך היא לא בטחה
באף אחד מהם מספיק כדי לתת לו לעזור לה ולכן הייתה סבורה שהיא
הכי בודדה שיש.
ילדה שקטה שיצרה לעצמה סדר יום קבוע מהדברים הכי פשוטים שגרמו
לה איזשהו ריגוש בחיים. אחרת הייתה כבר מזמן שוכבת חסרת חיים
באיזה מועדון רוק בתל אביב.
מאיה