דודי נשא עיניו לעבר רחבת הריקודים. כולם הניעו את גופם
בחופשיות משחררת, בחושניות סוחפת והם נראו מאושרים, הם נראו
בטוחים בעצמם ובתנועותיהם, הם היו שייכים.לפתע הבחין דודי
בנערה אחת שרקדה לה לבדה בשולי רחבת הריקודים. בעודו בוהה
בנערה פיו נפער מבלי ששם לב. הוא היה המום מיופייה המרהיב
ומתנועותיה החלקות והחושניות. היא נראתה כאילו היא נמצאת בעולם
אחר, רוקדת לצלילי שיר שרק היא שומעת ושרק היא יכולה ליהנות
ממנו. הוא החל לדמיין את עצמו מתקרב אליה ומתחיל לרקוד לידה,
עד שלפתע הוא ילכוד את תשומת ליבה ואז שניהם יתחילו לרקוד
ריקוד חייתי, מושלם, כזה שרואים רק בסרטים שהוא ספונטני אך
מתואם להפליא, הוא החל לדמיין איך היא מתקרבת אליו ואיך שהוא
מצמיד אותה עוד יותר ואז ברגע אחד מושלם הזמן עוצר מלכת,
המוסיקה הרועשת פוסקת, כל האנשים במועדון נעלמים, עיניהם
מצטלבות והוא מנשק אותה. הוא היה יכול ממש להרגיש את הרטיבות
של שפתיה הענוגות, זה היה ממש מוחשי, זה יותר מדי מוחשי, דודי
התעורר מחלומו וגילה שמישהו נתקל בו ושפך עליו בירה.
דודי לא יכל לרקוד, בכל פעם שניסה הוא הרגיש כמו רובוט שמניע
את ידיו ורגליו בצורה מכאנית מגושמת וכך הוא גם נראה מהצד.
בהתחלה זה לא הפריע לו, הוא תמיד אמר לעצמו שהוא רוצה ליהנות
ולא אכפת לו מה כל השאר חושבים על יכולת הריקוד שלו, אם לא
מוצא חן בעיניהם אז שלא יסתכלו, עד שיום אחד הוא התחיל לרקוד
ליד בחורה שנראתה כמעט כמו אותה בחורה מדהימה שהוא ראה באותו
יום במועדון וכשהוא התחיל לדבר אתה היא אמרה לו שהוא רוקד נורא
והגניבה צחקוק לעגני שהעליב אותו עד לעמקי נשמתו. מאז הוא נהג
לעמוד בצד ולעשן במועדונים ולחלום איך הוא מתחיל לרקוד ליד
הבחורה המדהימה התורנית של הערב.
גיא ודודי ישבו על שני כסאות על שפת חוף הים. הם הביטו אל עבר
קו האופק שהיה מכוסה בעננים לבנים, כמה קרני שמש שובבות הצליחו
לבקוע מבעד לעננים וצבעו את השמיים בארגמן. דודי סיפר לגיא על
הבחורה המדהימה שראה במועדון וכמה היה רוצה להיות מסוגל לגשת
אליה ולהתחיל לרקוד אתה. גיא אמר לו שהוא אדיוט בגלל שהוא לא
מקשיב לו וכל פעם עושה את אותה טעות. גיא נהג לספר לדודי על
מקום אחד שהוא מכיר שנקרא "בננה על האש" ושיש בו ריקודי שורות.
הוא טען שמה שנפלא במקום הזה הוא שלא צריך לדעת לרקוד, מגיעים
קצת לפני שהריקודים מתחילים, יש שם אנשים שמלמדים את הצעדים של
הריקוד ואז הכל פשוט. דודי תמיד סרב להצעת גיא לבוא אתו לשם כי
הוא חשב שריקודי שורות זה לחנונים הוא ממש לא חשב את עצמו
לחנון, הוא פשוט לא היה מסוגל לרקוד אך הוא גם הרגיש צורך עז
להניע את גופו לצלילי המוסיקה והרעיון של גיא התחיל להראות טוב
יותר מרגע לרגע. בסופו של דבר הוא השתכנע והם קבעו ללכת ביחד
לשם.
דודי נכנס ל"בננה על האש" ונדהם ממה שראו עיניו. מאות אנשים
סדורים שורות שורות נעים בתיאום מדויק לצליליו של שיר סמבה
שפעם היו תמיד שמים בחתונות. הוא עמד בצד והתבונן בהם, בוחן את
תנועותיהם, לומד אותם. הוא ראה שגיא, שכבר הכיר את הריקוד,
השתלב בקהל ונע יחד עם כולם.
לאחר שחשב ששינן את הריקוד הוא הלך לקצה של השורה האחרונה
והתחיל לנסות להשתלב בריקוד. במבוכה רבה הוא תיקן את עצמו כאשר
כולם הסתובבו עם כיוון השעון והוא הסתובב נגדו, מה שגרם לו
לפנות עם הפנים לכל השורות הסדורות ולגרום לכמה עיניים
להתגלגל, אך הוא לא התייאש ובסוף הערב הוא כבר ידע את רוב
הריקודים בצורה משביעת רצון והוא הרגיש טוב.
בכל הפעמים הבאות שהגיע ל"בננה על האש" הוא הרגיש יותר ויותר
בנוח והתחיל לדבר עם בנות שהגיעו לשם עד שאחת מהן נתנה לו את
מספר הטלפון שלה והם קבעו לצאת.
קוראים לה ענת, היא לומדת הנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב סיפר
דודי לגיא בדרך חזרה הביתה. היא נראית די טוב והיא ממש נחמדה,
המשיך דודי, לא כמו המדהימה מהמועדון אבל ממש בסדר, מחר אנחנו
יוצאים.
הם קבעו להיפגש בבית קפה בת"א כדי שיוכלו להכיר אחד את השני.
הוא חיכה לה מחוץ לבית הקפה וחמש דקות לאחר השעה שקבעו ענת
הגיע באיחור קטן ואלגנטי, ממש כמו שנהוג. הם חייכו אחד לשני,
לחצו ידיים, ונכנסו פנימה. מיד ניגשה אליהם מארחת חייכנית
והובילה אותם לשולחנם. הם התיישבו ועיינו בתפריטים שהוגשו להם.
כשהגיע המלצרית ושאלה אם הם מוכנים להזמין דודי החווה בידו
לכיוון ענת בכדי שתזמין. ענת הזמינה טוסט גבינה בולגרית ודודי
הזמין כריך אווז. בזמן שהמלצרית רשמה את הזמנותיהם דודי לא יכל
שלא להבחין בכך שענת עיקמה את אפה במופגן כדי להביע את אי
שביעות רצונה. דודי חיכה שהמלצרית תעזוב ושאל את ענת אם משהו
לא בסדר, ענת אמרה לו שזה לא ממש קריטי אבל לא נהוג להזמין
בפגישה ראשונה משהו שאי אפשר לאכול בסכין ומזלג. דודי לא ממש
הבין על מה היא מדברת ומאיפה היא המציאה את החוק המטופש הזה
אבל שיער לעצמו שאולי הוא לא מעודכן ואולי היא צודקת.
דודי וענת שוחחו בנעימות ולאחר כ 50 דקות לערך החליטו לעזוב
את המקום. הוא ליווה את ענת למכוניתה ובדרך היא אמרה לו שנהוג
בפגישה ראשונה שהגבר מלווה את הבחורה למכונית והוא צועד לידה
במרחק של 20 סנטימטר לערך כדי לא לאיים על המרחב האישי שלה. הם
הגיעו למכוניתה, היא נשקה לו קלות על לחיו והם קבעו להיפגש
ב"בננה על האש" בשבוע הבא.
לאחר שלושה שבועות שבהם נפגשו בקביעות ב"בננה על האש" דודי
וענת התחילו לפתח קשר בוגר ורציני כפי אמור להיות לדעתה של ענת
לאחר שלושה שבועות. דודי ממש השתפר בריקודי השורות והוא ידע את
כל הריקודים בעל פה ולא טעה בכלל. הוא תמיד אהב לשלב בריקודים
תוספות קטנות משלו, כמעט ולא מורגשות אך לטעמו הן פלפלו את כל
הריקוד. באותו שבוע בריקודים ענת אמרה לדודי שהוא ממש מקלקל את
הריקוד כשהוא עושה אותו לא נכון ושזה חבל כי הוא יכול לרקוד
ממש מצוין אם הוא לא עושה את השטויות שלו.
באותו הרגע דודי הסביר לענת בעדינות שזה לא ילך ביניהם. הוא לא
הסביר לה שהוא לא מסוגל לסבול אפילו עוד רגע אחד של מצבור
החוקים והתקנות שהיא נושאת אתה לכל מקום, הוא לא הסביר לה
שלטעמו היא חייה חיים אפורים ומשעממים ושהוא לא יכול לחיות
בשלום עם משהי כמוה והוא גם לא הסביר לה שכל החיים שלה נראים
כמו ריקודי השורות המטופשים האלה שהיא כל כך אוהבת ושאסור
לקלקל ע"י שיפורים קטנים ולא מזיקים. כל מה שהוא אמר זה שהוא
לא מסוגל להתמודד עם קשר כרגע בחייו, ואמר לה שלא תבין לא
נכון, זה לא היא אלא הוא, היא בחורה נפלאה ומגיע לה להיות
מאושרת אך לצערו הוא לא מסוגל לזה כרגע. הוא עשה את זה ממש לפי
הספר, בדיוק כמו שצריך, כמו שהוא חשב שהיא רוצה שזה יהיה.
דודי חזר למועדון האהוב שלו. "בננה על האש" נותרה רק כזיכרון
עמום בתודעתו. הוא רקד בטירוף כאילו אף אחד לא היה לידו, הוא
הרגיש את המוסיקה זורמת בעורקיו והרגיש איך גופו פועם כולו יחד
עם קצב הבאסים של השירים. לא היה אכפת לו מה חושבים עליו או
איך הוא נראה מהצד כי הפעם הוא באמת רקד בשביל עצמו. בזווית
עינו הוא ראה מישהי מעט מוכרת מתקרבת אליו, הוא לא היה בטוח
במי מדובר עד שלפתע ידע בדיוק מי היא. זו הייתה הבחורה המדהימה
שעליה סיפר לגיא. היא התחילה לרקוד לידו, הם רקדו ריקוד חייתי,
לא מתפשר ואז ברגע אחד קסום הזמן עצר מלכת. | 