את ישבת כאן, עם פאקט מלא של סיגריות, מבטך מקובע אחורה לנקודה
רחוקה. עינייך פקוחות לרווחה ומנצנצות.
דמעה יורדת לכיוון הלחי, בגללו.
אהבת חייך הפנתה לך את הגב. אני מבין שנפגעת, שלא ידעת מה
לעשות.
בינתיים כמעט שלושה חודשים הייתי כאן לצידך וחיבקתי אותך.
סיפקתי לך את הכתף לבכות עליה. אהבתי אותך כל כך.
למרות שהרבה פעמים הרגשתי לא רצוי. שאני מפריע לך ולו.
ואת ישבת כאן, באותו אופן, עם פאקט חצי ריק של סיגריות, מבטך
מקובע אחורה לנקודה רחוקה. עינייך פקוחות לרווחה ומנצנצות.
דמעה יורדת לכיוון הלחי, בגללו.
הנה אני הלכתי. נמאס לי, נמאס לך.
ימים עוברים, עונות חולפות, אנשים משתנים, ממשיכים הלאה
בחייהם, מוצאים דברים חדשים, עיסוקים חדשים, אנשים חדשים.
ואת יושבת כאן, תקועה באותו אופן, עם פאקט ריק של סיגריות,
מבטך מקובע אחורה לנקודה קרובה. עינייך פקוחות לרווחה
ומנצנצות.
דמעה יורדת לכיוון הלחי, בגללי.
תמצאי את המישהו או את המשהו הזה שיביא לך יד לקום, ויעזור לך
להסתכל קדימה, להתקדם ולהשלים את הפער.
כי אני כבר רחוק, אני המשכתי. אולי, אם תהיי כל כך מהירה,
תמצאי אותי. |