שי גנוסר / לאן אני אעלם |
טפטוף מחורבן
שעוצר לי את הנשימה
בזמן שאני מתבוננת בכל החפצים בבית, שהקור נשאר בתוכם,
ונודף מתוכם,
וגורם להם לחייך חיוכים אלימים ושמורים.
מסעד הכסא - שלט הטלוויזיה, הכרית הענקית -
תוך שניות מזנקים וכובלים ממני חלקים, שכבר נאכלו, אבל נשאר
עוד במה לנעוץ שיניים,
וידיים.
חופשי.
ומה שבאמת מטריד אותי,
הוא לאן כל מה שישאר ילך,
ולא לאן אני אעלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|