"באיזה חור נפלתי קיבינימט, מחנה עבודה ג'וליס, איזה חרבון".
אפשר היה לומר שפרידמן לא היה מרוצה משיבוצו בצבא "לא מספיק
קיבלתי זין בבה"ד 20 ארבעה חודשים? מכונאי מג"ח אלק, אשכרה
מפנה גופות חרוכות ועוד הקצין בפיקוד דופק לי את ג'וליס איזה
מזל נאחס".
פרידמן הגיע לבסיס לפני חמישה חודשים ומיד נקלט בסדנת הרק"מ של
היחש"מ. מפקדו של פרידמן, סרן נועם אורים, ציין לעצמו את מצבו
המתדרדר של החיל כאשר הוא ראיין את פרידמן בפעם הראשונה.
פרידמן הוא בת-ימי למופת, לפני הגיוס התעסק קצת בפלילים ונתפס
(לא משהו רציני רק טייפים של מכוניות כולל המכוניות). הצבא
חילץ אותו מהבוץ, עסקה שאמרה שחבל להכתים את עתידו של המלש"ב
הצעיר עוד בטרם גיוסו. בגלל שלמד בבית ספר מקצועי נשלח לבית
הספר לחימוש (בה"ד 20 הלוחמת כפי שנקראת בפי כלל חיילי החיל).
לאחר ארבעה חודשים של שמירות, לימודים, תורנויות, מבחנים,
אבט"שים וגירוזים הוא הוסמך כמכונאי מג"ח ומשם נשלח לפיקוד
מרכז. בפיקוד לא התרשמו מדרישתו לשחרר אותו לאלתר מצה"ל והוא
נשלח לג'וליס.
פרידמן שתל את השיח הראשון שבועיים לאחר הגעתו לבסיס, לאחר עוד
חודש הצטרפו לשיח הראשון שעמד מאחורי המטבח עוד שישה שיחיי
מריחואנה שלא היה מביישים אפילו את בוב מארלי. פרידמן היה מעשן
את תסכוליו למוות, היה תמיד מעשן את הגראס במסווה של טבק רגיל,
מגולגל בניר סיגריות משובח. איש לא חשד בפרידמן, פעם אפילו סגן
מפקד הבסיס כיבד את עצמו בסיגריה כאשר הוא סייר בסככת העבודה
של פרידמן.
סככת העבודה הייתה מקום מדכא, פס יצור לתיקון טנקי מג"ח
ולביצוע טיפולי ג' לטנקים. פרידמן היה מופקד על תחנת המזקו"מ,
תפקידו העיקרי היה לפרק את הזחל וגלגלי הטנק לפני שהבוחן היה
מגיע, ואחר כך להרכיב את הגלגלים חזרה. פרידמן השתעשע פעמים
רבות ברעיון להרכיב את הג'ק הערבי באופן לקוי וכך לגרום לבוחן
לקבל שישים טונות של טנק (פחות הגלגלים והזחל) על היד או הרגל.
לפעמים הוא היה חושב על נחמיה הגיבור ועל מעשה המג"ח שברח,
חושב לחקות את האליל הלא רשמי של ג'וליס אך העונש הכבד הרתיע
אותו תמיד.
היה זה בוקר קר בפברואר 98, פרידמן פסע לו בין השלוליות בדרכו
אל המשרד של נועם. הוא היה תקוע בבסיס כבר שבוע בגלל עוצר
יציאות שהוכרז עקב המתיחות במפרץ הפרסי.
"סאדם חוסיין המזדיין הזה מצא את הזמן לעשות בעיות, עוד שניה
אני חוטף את הג'ננה של החיים".
אתמול בערב פרידמן דיבר עם החבר הכי טוב שלו - מיקו. לפרידמן
התברר שמיקו הסתבך בחובות כספיים עם חבורת אלפסי משכונת ג'סי
כהן. מיקו התחנן וביקש מפרידמן שיגיע ויעזור לו עם הכסף,
פרידמן הבטיח להגיע.
הדלת של המשרד של נועם הייתה צבועה צהוב אדום, הוא נקש על
המתכת הקרה שציפתה את קורות העץ הישנות.
"יבוא" באה התשובה מבפנים.
פרידמן פתח את הדלת ונכנס אל תוך המשרד. מנורת פלורוסנט האירה
את החדר הקטן, לפני פרידמן ישב נועם מאחורי השולחן שלו, ממלא
טפסים ודוחות כרגיל.
"כן פרידמן, מה עכשיו?" שאל נועם לאחר שהרים את עיניו מהטופס.
"נועם, אני צריך לצאת הביתה, זה דחוף."
"אתה יודע שיש עוצר יציאות פרידמן, אני נשאר כאן בדיוק
כמוך."
"כן אבל יש לי אירוע מאוד חשוב שאני חייב לצאת אליו ו..."
"פרידמן, תן לי לנחש, סבתא שלך מתחתנת? לחבר שלך יש ברית מילה?
המאפיה הרוסית פוצצה לך את הבית? אתה והחברה שלך צריכים ללכת
לעשות הפלה? תפסיק לחרטט אותי פרידמן! אתה מתחיל לעלות לי על
העצבים."
"אבל.."
"שום אבל! צא מהמשרד ולך לעבוד, חוץ מזה שאתה בפיגור ומחכים לך
שני טנקים בסככה, אז תזיז את התחת ולך לעבוד לפני שאני משאיר
אותך לעבודת לילה."
פרידמן יצא מהמשרד, מקלל את נועם ואת כל בנות המין השני של
משפחתו. הוא נכנס אל הסככה והביט על שני הטנקים שעמדו מולו.
הטנקים תמיד נראו לפרידמן כמכוערים ומאיימים, התובה שלהם דומה
לתחתית של סירה עם גלגלים. הזחל גדול ומלא בוץ...והברגים, כל
כך הרבה ברגים, ברגים שפרידמן יצטרך לפתוח. הוא לקח את אקדח
האוויר וחיבר אליו את הבוקסה המתאימה. פתיחת הברגים הייתה
עבודה מעצבנת, ברגים שלא נפתחו עם האקדח היו צריכם להיפתח עם
כוח, וכאלה שלא נפתחו עם כוח היו צריכים להיפתח עם אלימות.
ובאותם דקות פרידמן היה שופע אלימות יצירתית. הוא פתח 23 ברגים
ואז בבורג ה - 24 הוא נאלץ להיעצר. הבוקסה החליקה, דפנות הבורג
היו חלקים מידי והבוקסה לא הצליחה להיאחז בבורג. "ממש יופי"
פרידמן סינן לעצמו תוך כדי שהוא מושיט ידו אל ארגז הכלים, תר
אחרי המפתח הסגור. הוא ניסה שוב לפתוח את הבורג בעזרת המפתח
כשלפתע המפתח החליק, ידו של פרידמן נתקעה בזחל. הקור רק הגביר
את עוצמת הכאב, הוא רץ אל הכיור פתח את הברז ושטף את הדם
מהאצבע הפגועה. המים הקרים רק הגבירו את הכאב ופרידמן נאלץ
לנשוך את השפתיים שלו על מנת לא לצעוק. הוא חזר אל הטנק, הרים
את הבוקסה מהרצפה והביט אל הבורג התקוע. הוא החל חושב על דרך
לפתיחת הבורג כשעופר, הרס"פ, הגיע.
"פרידמן, אתה שומר היום במגדל 7, משמרת שניה".
הבוקסה המעופפת פגעה ישר במצחו של עופר.
משרד הרס"ר היה הומה כרגיל, פרידמן ישב על הכסא, מביט דרך
החלון על עובדי הרס"ר שצבעו את הדשא בירוק.
"מה יהיה אתך פרידמן?" שאל אותו הרס"ר, מיכה. מיכה היה מהדור
החדש של הרס"רים (ללא שפם, צעיר יחסית ובעל מבטא רוסי קל)
"לשפוט אותך או לא לשפוט אותך תגיד לי אתה."
"תעשה מה שאתה רוצה הרס"ר."
"טוב, אתה שומר הלילה אז לא נשפוט אותך היום, נשפוט אותך מחר.
תתייצב אצלי מחר בשמונה בבוקר, ברור?"
"כן הרס"ר."
"יופי."
פרידמן גלגל לעצמו סיגריה והתחיל לעשן אותה. עשן סמיך כיסה את
תקרת החדר שלו, המקום התחיל להזכיר סאונת אדים. הוא התכונן
לעליית המשמר ולשמירה (עיתון, ווקמן, במבה וכמובן קופסת
גפרורים מלאה בחומר משובח שנקטף ויובש מול מפזר החום לא
מזמן).
השעה הייתה שתים וחצי לפנות בוקר. פרידמן עמד בתוך המגדל והביט
אל הכביש, סופר מכוניות עוברות. הוא כבר הרגיש הרבה יותר טוב,
למעשה הוא צחקק וזמזם שירים בעודו שואף עוד סיגריה אל קירבו.
הוא הסתובב והסתכל על הבסיס. צריפים וסדנאות רק"מ ורכב, אלוהים
איזה מקום מדכא. במרחק של שלושים מטר ממנו עמדה שורה של חמישה
טנקי מג"ח גמורים, מוכנים לתזוזה. היה בו היצר לרדת מהמגדל,
ללכת אל הטנקים, לקחת אחד ולנסוע אל מיקו. בדרך יהיה אפשר
לעבור דרך חבורת אלפסי ולהראות להם מאיפה משתין הדג. הוא הדליק
עוד סיגריה, מתחילת הערב הוא עישן כבר שש. הוא סיכם לעצמו את
היום שעבר, נועם עיצבן אותו, הוא לא יצא הביתה, הבורג לא
ניפתח, הוא דפק לעצמו את היד, עופר בברזילאי עם ראש פתוח, מחר
הוא נשפט אצל הרס"ר ובטח הוא יקבל 14 יום בפנים. "חרא של יום"
הוא סיכם. לפחות הסיגריות נתנו לו הרגשה טובה. מעליו ציפור
לילה עפה בשקט, "אילו הייתי ציפור, הייתי עף מכאן, רחוק-רחוק
ויותר לא חוזר". הוא החל מנופף בידיו כמו ציפור, משמיע קריאות
של עורב פצוע. הוא נעצר ליד הפתח האחורי של המגדל. "אני יכול
לעוף מכאן" הוא מלמל לעצמו.
ואז הוא קפץ.
הוא נפנף בידיו, כציפור העפה אל השמיים - לעוף.
והוא עף, במשך שניה הוא ריחף באוויר, ללא דאגות, חופשי. המגע
עם הקרקע החזיר אותו אל המציאות.
כמה זמן הוא שכב שם הוא לא זכר, כשפרידמן התעורר הוא היה בחדר
צמוד לזה של עופר. הרופאים אמרו שיש לו מזל, הוא קיבל רק זעזוע
מוח מהנחיתה על הראש ושבר בכתף.
אחרי שהוא השתחרר מברזילאי הוא חזר ליחידה, ונשפט אצל המב"ס.
14 יום על תקיפת חייל.
28 יום על עישון חומרים אסורים.
14 יום על התלת מום רכוש צה"ל (עצמו).
56 יום בכלא 4.