אבל ארצות,
לא כובשים בקצב הזה.
בקצב יד שחובקת,
קצב נשיכת האלכסון
לחי. מחמאה מנשקת,
ברוטלי משהו, ומתרחק מראש.

ארצות, לא שוכחים מהר כל כך
ולא גם אחרי הרבה זמן.

נופים ושדות ושדיים,
נשיכת אלכסון.

עיקוף בשביל הימני
איגוף בצד השמאלי.

על חניתות וטפרים אין על מה לדבר,
ועל קציר.

ההרים המנוסים מורידים את השלג
על האספלט השחור, הבוער והחם,
ואתה מטאטא את כל השיערות
לתוך הקלחת הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית
שלי ושלך,
ושל ארצות שנכבשו ולא שבו. אפילו לא לבעור.