יום אחד יצאתי לדרך
לחפש את פני האלוהים
הגעתי עד קצה היקום
ומצאתי אותו שותה בפונדק דרכים

אלוהים חייך חיוך חסר שיניים
ועל פניו מבט מעט מעורפל
זה היה נראה כמו שילוב בין שיכור שמח
לילד קטן אבוד ומבולבל

הטחתי בו את כל טענותיי
על כל האי צדק שיש בעולם עכשיו
הוא קיבל את דבריי באהבה
כמו שכלב מוכה מקבל את בעליו

הוא חיכה בסבלנות שאסיים
לפני שצחק עליי וקרא לי פרזיט
"יצרתם אותי ואז רצחתם אותי-
מה אני נראה לכם, מזוכיסט?

"הלוא בכל רגע נתון בעולם
יכול להיות רק אלוהים אחד
אתם הפכתם את עצמכם לאלוהים
אז ארזתי את המזוודות ועפתי משם"

"אבל אנחנו צריכים שתחזור!"
התחננתי בפניו, בלי בושה פשוט
"העולם אבוד וחסר כיוון
ואין לשום דבר יותר משמעות."

"אני מצטער מאוד לשמוע"
אמר בחיוך אלוהים
"אבל סוף סוף יש לי קצת שקט
ואני נשאר פה לעולמי עולמים"

חזרתי לארץ בידיים ריקות
ובלב כבר מתמיד
אבל את בשורת איוב שמרתי לעצמי
אנשים צריכים הרי במה להאמין