על חלוקי אבן גדולים ככבשים במעלה הנהר טפסת
שומרת על שיוי משקל באצבעות פשוקות כזנב סנונית
מקפצת כמו אילה בין האבנים המגינות על הסתוונית
אומרת לי שכאשר אבדנו את דרכנו כלל לא כעסת
מחייכת אליי מדי פעם מבין צללי צמרות העצים הסבוכים
ממשיכה ללכת אל קרחת היער לנוח ברוח של חוף מבטחים | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.