אך, איזה כפור! על החלון אדי נשימתי
ובאצבע מצייר חלומות של תום דלות
כובע גרב על אוזניי מושך אני כיכולתי
חשופים המרפקים, קרועה ודלה הכסות.
נר קטן בחדר קר, תוך ייסורים גומר חייו
חום כבר לא מפיץ מזמן, יעודו רק טהרה
ומתוך האביונות מחליק על דף נוצת שינהב
רצות מילים על דף צהוב, שורה אחר שורה.
את עינוג רשרוש הכסף כבר שנה שלא מכיר
יין לא שתיתי חודש, לא חיממתי לב ונפש
אתן מלכות תמורת סיגר, בעד גפרור את זה השיר
אך לשווא ומלנכולי, מתהלך בתוך הרפש.
בין סדקים, על התקרה, עכביש בנה לו גשר
פשפש חיוור מחוסר דם, באיטיות פונה אלי
עת בעורי צמא יגע, לבטח לא יבין את פשר
מציצת הדם הקר, כי כפור עוטף את עורקיי.
תן לי להיות עכבר, אתה בורא הנשמות
בחור חשוך למצוא מסתור, לאכול את כל ספריי
עמוד חמש יוכל להיות הראשונה שבמנות
ובהמשך הארוחה בתאווה לזלול שיריי.
הנה הנר כבה כעת, איתו כבו המחשבות
אשכב לישון, וודאי אחלום על להבה וזוהר
כי שינה היא מנוחה לרגשות ולנשמות
הו חלומות, כסו פניי במסך שלווה וטוהר! |