בערך בגיל 17 גילו אצלי פינג פונג בבטן, כדור פינג פונג בצבע
ירוק. כלפי חוץ לא רואים כלום אבל בפנים זה שרף. כל כך שזה
שרף.
הרופאים אמרו שאין להם מילים. פעם ראשונה שהם רואים דבר כזה
ועוד ירוק. והיה גם איזה רופא אחד שהגיע מקייב ואמר שהוא ראה
פעם משהו כזה אצל איזה זקנה שבסוף היא מתה, אבל אף אחד לא יודע
אם זה מהירוק או כי היא היתה פשוט זקנה.
זה לא התפתח מאז, או גדל. פשוט נשאר שם בבטן, כדור בגודל פינג
פונג, בצבע ירוק.
בהתחלה עשיתי ניתוח, פתחו לי את הבטן וניסו להוציא את זה, אבל
זה היה חזק מהם וזה נשאר בתוכי.
אחר כך הלכתי לאיזה רב שאני לא זוכר איך קוראים לו, רק שהוא
מאד צדיק, כמעט הכי צדיק, אם יש דבר כזה. והוא הנהן בהבנה
כאילו הוא נתקל בדברים כאלה מדי יום ואמר לי לשמור שבת. אז
שמרתי. למרות שלא ממש הבנתי את הקשר הישיר. בשבת השלישית
נשברתי. הקרינו סרט של ואן דאם בערוץ 2.
אבל כבר ביום ראשון שאחרי נסעתי לאיזה הודי עם זקן ארוך ארוך
שחי בקצה השני של העיר והוא דקר אותי עם כל מיני מחטים בלתי
ניראות, אבל גם זה לא עזר.
אני חושב שבגיל 23 בערך התחלתי ללמוד לחיות עם כדור הפינג פונג
הירוק שחי לי בשקט בתוך הבטן.
כנראה שדי התרגלתי אליו, חוץ משלפעמים קצת קשה לי לבלוע, אבל
זה לא כזה נורא.
לפעמים נדמה לי שלא הצליחו להתגבר עליו כי אני, איפשהו ביני
לבין עצמי, רציתי שהוא ישאר שם, שלי. כמו איזה ייחוד שנותן לי
כח, או איזה סוד שממלא אותי כשאני לבד. ואני די הרבה לבד.
ולעיתים ממש רחוקות נדמה לי
שפשוט המצאתי אותו. |